לא רק בחנויות ספרים ביקרתי במילאנו, אלא גם בחנות דיסני המתחייבת. ברגע שנכנסים לחנות הזאת, ולא משנה באיזו עיר אירופאית מדובר, מיד מותקפים בבליץ נצנצים, טולים שקפקפים, חצאיות מ-ס-ת-ו-ב-ב-ו-ת, שרביטים וכתרים – כל אביזר שנסיכה ראויה זקוקה לו, ושדיסני יכולים למכור במחיר מופקע.
ואלה החדשות הטובות: הנסיכה של רוברט מאנץ' הקנדי זקוקה אך ורק לשקית נייר, והיא מסוגלת להגשים הכל גם בלי חצאית מנצנצת.
בזכות התרגום החדש לספר "הנסיכה שלבשה שקית נייר", שעליו חתומה רונית רוקאס בהוצאה משותפת לידיעות ספרים ולטל-מאי שרוקאס משמשת בה כעורכת ראשית, הכרתי את סיפור הילדים המשגע ומלא ההומור הזה, והצטערתי מאוד שלא שמעתי עליו קודם. (המשך…)
קצת מוזר לכתוב על ספר שנטשתי רק כ-50 עמודים לפני הסוף, אבל אני מרשה ל-240 העמודים שכן קראתי להעיד על תחושותיי. על פי גב הספר, "המלשינים" לחואן גבריאל ואסקס (כתר 2011, תרגום מספרדית: פרידה פרס-דניאלי) הציב את מחברו לצד שמות כמו גבריאל גרסיה מרקס ובורחס. ובכן, לדעתי מדובר בהגזמה גסה.
ואסקס כותב את דמויותיו ביד אמינה, אך הקשרים ביניהן וכן העלילה כולה כמו נמסרים מבעד למסך ערפל. "המלשינים" מציג מערכת יחסים מורכבת בין אב לבנו, אשר שניהם נושאים אותו השם, ועיקרה גילויים על עברו של האב והקשר שלו למשפחת דרסר – אנריקה שהיה חברו הטוב ואביו קונרד, שהתאבד והוא בן 55 בלבד.
הספר מטפל בסוגיית המהגרים בכלל והגרמנים בפרט שגרו בקולומביה בכלל ובוגוטה בפרט בזמן מלחמת העולם השנייה ולאחריה, ומאיר את "הרשימות השחורות" אשר כללו את שמות הגרמנים המקיימים לכאורה קשרים כלשהם עם גרמניה הנאצית, ולפיכך מוחרמים כלכלית בקולומביה. לכאורה, הוא אכן מספר את סיפורה של "תקופה אפלה בקולומביה ויחסה למהגרים, לפליטים ולניצולים של מלחמת העולם השנייה", אך בפועל מתממש רק מעט מזה. (המשך…)
אני חושבת שהתקדמתי: בברצלונה קראתי את לנינגרד, אבל במילאנו קראתי את רומא. "עד סגירת הגיליון" של טום רקמן (עם עובד 2012, תרגום מאנגלית: יעל סלע-שפירו בעלת הבלוג המעולה "עבד בתרגום") היה תפאורה הולמת במיוחד למסע הזה, על שלל רגעיו ההזויים.
בשנת 1953 מגיע לרומא אמריקני עשיר ומייסד בעיר עיתון בינלאומי באנגלית. מסביב אף אחד אינו מבין את מניעיו – האם העיתון הוא עיסוק יוקרתי? בעל השפעה? או רק צעצוע לבעלי הממון? – אך הוא מגייס צוות ומצליח להפעיל מערכת שלאט-לאט מתייצבת על רגליה ומנפיקה 15,000 עותקים לקוראיה.
"עד סגירת הגיליון" (במקור "The Imperfectionists") נע בין כרוניקה זעירה של חיי העיתון לבין הקולות האישיים של בעלי המלאכה בו בשנות האלפיים – כתבנו בפריז, כותב הטור "אחרי מות", הכתבת הכלכלית, עורך הלשון, העורכת הראשית, הכתב העצמאי בקהיר, המשכתבת הממורמרת, עורך החדשות, אחת הקוראים, סמנכ"לית הכספים והמוציא לאור של העיתון בערוב ימיו. (המשך…)
חשבתם שתאילנד זה רק חופים יפים ואננס טרי בשקל? (זה נכון) חשבתם שתאילנד זה רק נשים-מאותגרות-מגדר ונופים ירוקים מרהיבים? (זה נכון). ובכן, גם תולעי ספרים ימצאו לעצמם פינה של שקט בחוף בקוסומי, במלון ששמו מבטיח יותר מכל – The Library.
