ראשי » ארכיון

פוסטים שתוייגו: שואה

ביקורת ספרים מתורגמים »

[27 אפריל 2014 | אין תגובה ]

דור ראשון, דור שני, דור שלישי. בקרוב יפסיקו לספור, הזיכרון יהפוך לממוסד יותר ויותר ומשפחתי פחות ופחות. הספרים והסרטים ימשיכו לחפש פינות אפלות שאפשר להאיר, זוויות שעוד לא עסקו בהן. נקודת מבט אחרת, נוספת, מטרידה.
"הרי אתה נושא את שמי" של נורברט ושטפן לברט (עם עובד 2014, תרגום: דן תמיר) הוא ספר כזה, מעניין ונוקב, שכותרת המשנה שלו היא "המורשת המרה של ילדי הנאצים הבכירים". בשנת 1960 נפגש העיתונאי נורברט לברט עם בניהם ובנותיהם של הפושעים הנאצים המפורסמים ביותר – היינריך הימלר, מרטין בורמן, בלדור פון שיראך, הנס פרנק, הרמן גרינג, …

ביקורת ספרי מקור »

[4 יוני 2013 | 2 תגובות ]

אין לי קילומטרז' מכובד במיוחד ברומאנים גרפיים, אבל אם כבר לקרוא – החדש של רותו מודן, "הנכס" (עם עובד 2013) מענג במיוחד. כשאני חושבת על העבודה הרבה שהושקעה בציור ובכתיבה של 222 עמודים הראש מסתחרר ממש. טוב, אולי גם כי לא ישנתי מאז 2009.
ברומאן הגרפי הקודם שלה שיצא בעברית, "קרוב רחוק", סיפרה מודן סיפור תל-אביבי, וכאן היא לוקחת אותנו למסע של שבוע לוורשה, שכל הדמויות בו טורחות להדגיש שאינו "מסע שורשים" – אבל הופך להיות בדיוק כזה: ביקור בבית העבר, מפגש עם דמויות נשכחות וגם חשיפת סודות משפחתיים. הסיפור מתחיל …

ביקורת ספרי מקור »

[25 אפריל 2013 | 5 תגובות ]

אומר את זה כך: אסתי ג. חיים לא מספרת ב"אנשי פינות" (כנרת זמורה ביתן 2013) סיפור שטרם סופר – אבל היא עושה זאת מעולה. לא ברור לי עד הסוף למה, אבל זה הספר הראשון שלה שיצא לי לקרוא, עוול שבהחלט יתוקן בזמן הקרוב. הכתיבה שלה סוחפת כל כך, שובה כל כך באסתטיקה הספרותית שלה וברגישות שלה לסביבה, עד שפשוט רוצים עוד ועוד.
"אנשי פינות", שפרק ראשון ממנו אפשר לקרוא כאן, מחזיר אותנו ל-1969, לבית ניצולי שואה "טיפוסי", יוצאי הונגריה רדופי סיוטים ומשוללי שינה, שבו גדלים גם דבורי שטרן ואחיה הקטן ומתמודדים עם …

ביקורת ספרי מקור »

[19 מרץ 2013 | 9 תגובות ]

התלבטתי הרבה אם להעלות את הפוסט הזה. בכל זאת, קראתי רק 54% מכשהמתים חזרו של אילן שיינפלד (כנרת זמורה ביתן 2012). האם לגיטימי לכתוב על ספר שלא השלמתי את המהלך שבו? ואם קראתי עד עמוד 345 מתוך 631 עמודים שמחזיק הספר? זה לא מעט. זהו רומאן לא קצר בפני עצמו, אם רק היה מסתיים שם. אז אולי 54% מספר עב כרס מצדיקים ביקורת יותר מאשר 54% מנובלה של 120 עמודים, למשל?
החלטתי לכתוב דווקא כי העניין הזה מאפשר לי להתייחס הפעם לנושאים מעניינים שקשורים בהבטחות שבגב הספר, בצורך בדמות גיבור המובילה …

ביקורת ספרים מתורגמים »

[23 אוקטובר 2012 | אין תגובה ]

הפעם דיס-המלצה לצערי, ודווקא קיוויתי שלא: על עטיפת הספר רכבת הלילה האחרון לדצ'ה מראיני (כנרת זמורה ביתן 2012, תרגום: יורם מלצר) הובטח כי מראיני היא הסופרת הנועזת ביותר באיטליה. ובכן, אולי ברלוסקוני הרגיל אותנו לסוג של נועזות איטלקית מסוג אחר, ואולי הנועזות הזאת באה לידי ביטוי ביצירות אחרות של מראיני, ולא זו שבידי.
מהי נועזות ספרותית? אולי שבירה של הצורה. אולי מציאת נקודת מבט לא שגרתית, כמו "נוטות החסד" או הכלב בפרק הנוסף ב"גירושים מאוחרים". אולי טיפול בנושא ישן בצורה חדשה. לא מצאתי מאלה ב"רכבת הלילה האחרון".
אמארה היא עיתונאית איטלקייה היוצאת …

ביקורת ספרים מתורגמים »

[14 אוקטובר 2012 | 3 תגובות ]

בביקורת שלו על "סיפור אהבות" של כנרת רוזנבלום, כתב אריק גלסנר – בצורה מבולבלת למדי – שיש ספרים שאפשר אבל שאין סיבה ממשית לקרוא עד סופם. זאת אומרת, הם כתובים בצורה קולחת ומייצרים עניין, אבל בנקודה מסוימת ברור כי הקריאה בעוד 100 עמודים תניב תוצאה זהה לקריאת עוד 300 עמודים.
כזה הוא מבחינות רבות "נערה מברלין" של העיתונאי והסופר הבריטי ג'ייק ווליס סימונס (ידיעות ספרים 2012, תרגום: ניצה פלד). הכל עובד ומתוזמן היטב, אבל כנראה לא יקרה דבר אם לא תגיעו אל סופו.
באין יכולת להקיף את סבלם של שישה מיליון איש יהודים …

ביקורת ספרי מקור »

[12 יולי 2012 | 2 תגובות ]

בית היסודי שבו למדתי ושניהלה אמי שכן ברחוב צ"ג בנות. ברחוב הזה עמדנו מדי בוקר, עטופות אפודים זוהרים של משמרות הזה"ב. את הרחוב הזה ראינו מוצף ועולה על גדותיו, מטביע עמו כמה מכוניות, בסערה הגדולה של שנת 1990.
את הסיפור הטרגי של 93 בנות-יעקב מקראקוב שהעדיפו למות ברעל מאשר ליפול לידיהם של חיילים גרמנים שמעתי לראשונה כנראה אז, בשנים האלה, ומאז הוא חזר והתגלגל לא מעט פעמים בטקסי יום השואה בכיתות השונות, עד לבו של "נערות למופת" של שהרה בלאו (כנרת זמורה ביתן 2012).
גם את הסיפור האחר הנמצא בפתח הספר הכרתי …

ביקורת ספרים מתורגמים »

[12 מאי 2012 | אין תגובה ]

קצת מוזר לכתוב על ספר שנטשתי רק כ-50 עמודים לפני הסוף, אבל אני מרשה ל-240 העמודים שכן קראתי להעיד על תחושותיי. על פי גב הספר, "המלשינים" לחואן גבריאל ואסקס (כתר 2011, תרגום מספרדית: פרידה פרס-דניאלי)  הציב את מחברו לצד שמות כמו גבריאל גרסיה מרקס ובורחס. ובכן, לדעתי מדובר בהגזמה גסה.
ואסקס כותב את דמויותיו ביד אמינה, אך הקשרים ביניהן וכן העלילה כולה כמו נמסרים מבעד למסך ערפל. "המלשינים" מציג מערכת יחסים מורכבת בין אב לבנו, אשר שניהם נושאים אותו השם, ועיקרה גילויים על עברו של האב והקשר שלו למשפחת דרסר – …

ביקורת ספרים מתורגמים »

[15 אפריל 2012 | אין תגובה ]

איך אפשר להיות ניצול אחד מתוך 57 שורדים, לאחר ש-750,000 אנשים מתו באותו מקום לפניך? איך העובדה הזאת מרגישה בבשרך? אין דרך להתמודד עם מספרים כאלה, עם האקראיות הזוועתית.
לפני שנתיים כתבתי כאן ביום השואה על הספר "באבי יאר" של אנטולי  קוזנצוב, על השרירותיות שבמלחמה ועל אלפי הנסים שהיו צריכים לקרות לכל אחד כדי שיצליח למלט את נפשו ממכונת ההריגה המיומנת.
כתבתי אז: "הסיפור המשפחתי-הפרטי שלו נשזר בסיפורים של עדים אחרים שנקרו בדרכו, מי שהצליח להימלט מהבור ומי שאירעו לו אלף נסים אחרים, גורל שהוכרע בשניות, ונשאר בחיים […] שרירותיות שקובעת מדי פעם כי …

ביקורת ספרים מתורגמים »

[2 ינואר 2012 | 9 תגובות ]

נראה לי שציינתי כבר יותר מפעם, שאני קוראת למרחקים ארוכים. סיפורים קצרים לא עושים לי את זה, וסיפורים קצרצרים נוסח היוזמות של מפעל הפיס עוד פחות מזה. תנו לי מאות עמודים, לפחות חמש מאות, ואהיה המאושרת בקוראים. אבל עמודים טובים, כן?
את ארך-הרומאן האחרון שאני ממש זוכרת את שמו קראתי לפני חמש שנים – מעוף העורב של אן מרי מקדונלד. אפילו אריאנה מלמד אהבה אותו, ו-854 עמודים נמשך התענוג הזה, בלי שום בעיה.
והנה הגיע אליי הגשר הנסתר של ג'ולי אורינגר (כנרת זמורה ביתן 2011, תרגום מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי), ועל הכריכה האחורית …

(RSS) פוסטים | (RSS) תגובות | תבנית: Arthemia | התאמה לעברית: We CMS | לוגו: מיכל אריאלי