ראשי » ארכיון

פוסטים שתוייגו: מלחמת העולם השנייה

ביקורת ספרים מתורגמים »

[25 מאי 2014 | אין תגובה ]

"אבינו שבשמים, תעשה לי נס שתהיה לי השכלה טובה – את השאר אני יכולה לעשות לבד עם איפור". עם הציטוט הזה פתחתי את ההמלצה על נערת המשי המלאכותי של אירמגרד קוין (אחוזת בית 2014, תרגום: חנן אלשטיין) בעמוד הפייסבוק של הרפובליקה, ואני שמחה לפתוח איתו גם את הפוסט, מפני שהוא מגלם בו הרבה מההומור, מחוכמת הרחוב ואולי גם מסולם הערכים של גיבורת הספר, דוריס החיננית לאין קץ.
האישה
דוריס היא אישה גדולה מעיר קטנה בגרמניה של שנת 1932, שבטוחה שהחיים ייעדו לה גורל טוב בהרבה מזה של כתבנית לא מוצלחת במיוחד במשרד. …

ביקורת ספרים מתורגמים »

[27 אפריל 2014 | אין תגובה ]

דור ראשון, דור שני, דור שלישי. בקרוב יפסיקו לספור, הזיכרון יהפוך לממוסד יותר ויותר ומשפחתי פחות ופחות. הספרים והסרטים ימשיכו לחפש פינות אפלות שאפשר להאיר, זוויות שעוד לא עסקו בהן. נקודת מבט אחרת, נוספת, מטרידה.
"הרי אתה נושא את שמי" של נורברט ושטפן לברט (עם עובד 2014, תרגום: דן תמיר) הוא ספר כזה, מעניין ונוקב, שכותרת המשנה שלו היא "המורשת המרה של ילדי הנאצים הבכירים". בשנת 1960 נפגש העיתונאי נורברט לברט עם בניהם ובנותיהם של הפושעים הנאצים המפורסמים ביותר – היינריך הימלר, מרטין בורמן, בלדור פון שיראך, הנס פרנק, הרמן גרינג, …

ביקורת ספרי מקור »

[4 יוני 2013 | 2 תגובות ]

אין לי קילומטרז' מכובד במיוחד ברומאנים גרפיים, אבל אם כבר לקרוא – החדש של רותו מודן, "הנכס" (עם עובד 2013) מענג במיוחד. כשאני חושבת על העבודה הרבה שהושקעה בציור ובכתיבה של 222 עמודים הראש מסתחרר ממש. טוב, אולי גם כי לא ישנתי מאז 2009.
ברומאן הגרפי הקודם שלה שיצא בעברית, "קרוב רחוק", סיפרה מודן סיפור תל-אביבי, וכאן היא לוקחת אותנו למסע של שבוע לוורשה, שכל הדמויות בו טורחות להדגיש שאינו "מסע שורשים" – אבל הופך להיות בדיוק כזה: ביקור בבית העבר, מפגש עם דמויות נשכחות וגם חשיפת סודות משפחתיים. הסיפור מתחיל …

ביקורת ספרי מקור »

[25 אפריל 2013 | 5 תגובות ]

אומר את זה כך: אסתי ג. חיים לא מספרת ב"אנשי פינות" (כנרת זמורה ביתן 2013) סיפור שטרם סופר – אבל היא עושה זאת מעולה. לא ברור לי עד הסוף למה, אבל זה הספר הראשון שלה שיצא לי לקרוא, עוול שבהחלט יתוקן בזמן הקרוב. הכתיבה שלה סוחפת כל כך, שובה כל כך באסתטיקה הספרותית שלה וברגישות שלה לסביבה, עד שפשוט רוצים עוד ועוד.
"אנשי פינות", שפרק ראשון ממנו אפשר לקרוא כאן, מחזיר אותנו ל-1969, לבית ניצולי שואה "טיפוסי", יוצאי הונגריה רדופי סיוטים ומשוללי שינה, שבו גדלים גם דבורי שטרן ואחיה הקטן ומתמודדים עם …

ביקורת ספרי מקור »

[19 מרץ 2013 | 9 תגובות ]

התלבטתי הרבה אם להעלות את הפוסט הזה. בכל זאת, קראתי רק 54% מכשהמתים חזרו של אילן שיינפלד (כנרת זמורה ביתן 2012). האם לגיטימי לכתוב על ספר שלא השלמתי את המהלך שבו? ואם קראתי עד עמוד 345 מתוך 631 עמודים שמחזיק הספר? זה לא מעט. זהו רומאן לא קצר בפני עצמו, אם רק היה מסתיים שם. אז אולי 54% מספר עב כרס מצדיקים ביקורת יותר מאשר 54% מנובלה של 120 עמודים, למשל?
החלטתי לכתוב דווקא כי העניין הזה מאפשר לי להתייחס הפעם לנושאים מעניינים שקשורים בהבטחות שבגב הספר, בצורך בדמות גיבור המובילה …

ביקורת ספרים מתורגמים »

[23 אוקטובר 2012 | אין תגובה ]

הפעם דיס-המלצה לצערי, ודווקא קיוויתי שלא: על עטיפת הספר רכבת הלילה האחרון לדצ'ה מראיני (כנרת זמורה ביתן 2012, תרגום: יורם מלצר) הובטח כי מראיני היא הסופרת הנועזת ביותר באיטליה. ובכן, אולי ברלוסקוני הרגיל אותנו לסוג של נועזות איטלקית מסוג אחר, ואולי הנועזות הזאת באה לידי ביטוי ביצירות אחרות של מראיני, ולא זו שבידי.
מהי נועזות ספרותית? אולי שבירה של הצורה. אולי מציאת נקודת מבט לא שגרתית, כמו "נוטות החסד" או הכלב בפרק הנוסף ב"גירושים מאוחרים". אולי טיפול בנושא ישן בצורה חדשה. לא מצאתי מאלה ב"רכבת הלילה האחרון".
אמארה היא עיתונאית איטלקייה היוצאת …

ביקורת ספרים מתורגמים »

[14 אוקטובר 2012 | 3 תגובות ]

בביקורת שלו על "סיפור אהבות" של כנרת רוזנבלום, כתב אריק גלסנר – בצורה מבולבלת למדי – שיש ספרים שאפשר אבל שאין סיבה ממשית לקרוא עד סופם. זאת אומרת, הם כתובים בצורה קולחת ומייצרים עניין, אבל בנקודה מסוימת ברור כי הקריאה בעוד 100 עמודים תניב תוצאה זהה לקריאת עוד 300 עמודים.
כזה הוא מבחינות רבות "נערה מברלין" של העיתונאי והסופר הבריטי ג'ייק ווליס סימונס (ידיעות ספרים 2012, תרגום: ניצה פלד). הכל עובד ומתוזמן היטב, אבל כנראה לא יקרה דבר אם לא תגיעו אל סופו.
באין יכולת להקיף את סבלם של שישה מיליון איש יהודים …

ביקורת ספרים מתורגמים »

[12 מאי 2012 | אין תגובה ]

קצת מוזר לכתוב על ספר שנטשתי רק כ-50 עמודים לפני הסוף, אבל אני מרשה ל-240 העמודים שכן קראתי להעיד על תחושותיי. על פי גב הספר, "המלשינים" לחואן גבריאל ואסקס (כתר 2011, תרגום מספרדית: פרידה פרס-דניאלי)  הציב את מחברו לצד שמות כמו גבריאל גרסיה מרקס ובורחס. ובכן, לדעתי מדובר בהגזמה גסה.
ואסקס כותב את דמויותיו ביד אמינה, אך הקשרים ביניהן וכן העלילה כולה כמו נמסרים מבעד למסך ערפל. "המלשינים" מציג מערכת יחסים מורכבת בין אב לבנו, אשר שניהם נושאים אותו השם, ועיקרה גילויים על עברו של האב והקשר שלו למשפחת דרסר – …

ביקורת ספרים מתורגמים »

[27 יוני 2011 | 5 תגובות ]

פתאום נרתעתי מלקרוא את הספר. תחושה חזקה אפפה אותי, שכל העולם קורא אותו עכשיו יחד, ויש יותר מדי שותפים למעשה הפרטי הזה של הקריאה. לא יכולתי לקרוא אפילו את המשפט הראשון כשעיניים רבות כל כך נעוצות בגבי. גרוסמן יחכה לשוך הסערה, ובינתיים שניים מסדרת נודדים של הוצאת סמטאות בעריכת אוריאל קון שחוגגת שנה, לא קל, לא קל, ומשם היזרקות קדימה בזמן כמו במגלשת מים אדירה אל ההווה בנוילנד.
ראשית היו "השמים נופלים" ללורנצה מאצטי (תרגום: יורם מלצר; עריכת תרגום: שירה חפר). בקול צלול שאינו מתחספס בתרגום, מספרת הילדונת פני בגוף ראשון …

ביקורת ספרים מתורגמים »

[13 ינואר 2011 | 10 תגובות ]

אני יודעת, אני פותחת את השנה הזאת כאן ממש באיחור (התירוץ המלא שמור במערכת, ובגלל זה גם לא עודכן עדיין לוח האירועים לינואר), ועוד עם פוסט לא ארוך במיוחד, אבל גם עכשיו ישנה בחדר השני ילדה עם חום שמדי פעם צריך ללכת וללטף, ואני יכולה להבטיח שמחכים כאן בתור לפרסום עוד 5-4 פוסטים משובחים, ולפחות אחד מהם ארוך כאורך הגלות עצמה, ואחד עם הפתעה מעולה לכבוד חגיגות השנה לבלוג (בקרוב!).
אז בואו נתחיל מההתחלה. 2011. הספר הראשון, שנקרא עוד אי אז בשנה שעברה, נחשב ל"אירוע הספרותי של השנה", כך על פי …

(RSS) פוסטים | (RSS) תגובות | תבנית: Arthemia | התאמה לעברית: We CMS | לוגו: מיכל אריאלי