דברים ברשת, טכנולוגיה, פוסט אורח »

[24 מאי 2015 | אין תגובות ]

חוק הספרים, חנויות ספרים פרטיות שנסגרות, ארבעה במאה, ספרים דיגיטליים, מיזם "עברית" – השנים האחרונות הן ים סוער לשוק הספרים, שעליו ממשיכות לשוט ספינות של אוהבי קריאה ויוזמות חדשות ומבורכות מבססות את עצמן כאיים בזרם. חלק מההוצאות הקטנות, כמו זיקית, מצליחות להנחיל שיטות עבודה חדשות בביצת הספרות הישראלית וחלקן נתקלות במכשולים כלכליים בלתי-עבירים. בתווך, פונים יותר ויותר יוצרים ואנשי מקצוע מהתחום ישירות אל קהל הקוראים שלהם ומבקשים מימון ובעיקר אמון. אמון בהשקעה ביצירה ומימון לדרך.

במובנים רבים מימון המון הוא כבר חדשות ישנות מבחינה טכנולוגית ותפיסתית ולא מעט פרויקטים מעניינים הגיעו לקו הגמר, כמו אתה נמצא כאן של יובל סער וגיא חג'ג' שהפך לפרויקט השני בפופולריות שלו אי פעם בהדסטארט וגם עבר סאגת דואר משונה, ויש כאלה שעדיין מתנהלים, כמו מ(ת)גייסים למען סנדיק. מתוך אלה יציג הפוסט הנוכחי ארבע נשים בשלושה פרויקטי ספרות הנמצאים בשלבים שונים של הדרך – ובעיקר יפתח צוהר אל העבודה הקשה הכרוכה בפנייה למימון המון, משלב הגיוס ועד שלב המימוש. אם גם אתם משתעשעים ברעיונות כאלה או מנסים להבין לאן הולך הכסף שהשקעתם בפרויקט – הפוסט הזה נועד לכם.

roniזאת שאחרי – רוני גלבפיש

הפרויקט: הספר "אגם הצללים"

גייסה 33,800 ש"ח מתוך 30,000 ש"ח שביקשה

"היה פער בין הציפיות למימוש", אומרת גלבפיש לרפובליקה. "הרבה יותר עבודה מכפי שציפיתי, בכל שלב של הדרך. למרות שעבדתי הרבה מאוד שנים בשלל תפקידים בתחום המו"לות, מעולם לא הכרתי אותו טוב כל כך.
"לא עלה על דעתי כמה מורכבת העבודה בשלבים הטכניים של עיצוב, הכנה לדפוס, דפוס, שינוע, הפצה. לא צפיתי גם את החרדה שאני חווה בימים אלה, מפני שלל התקלות האפשריות בדואר ישראל. זה ממש מטריד.
"החלק שהופתעתי ממנו לטובה הוא מה שקורה אחרי שהספר נשלח – השמחה אצל המשקיעים במימון המון, ותחושת השותפות שנמשכת גם עכשיו, כשהספר אצלם. זה פשוט מקסים".
גלבפיש גייסה את הכסף בשנת 2013 להוצאת הספר אגם הצללים, ספר פנטזיה שכתבה, ולאחר תהליך ארוך של כתיבה, שכתובים ועריכה שארכו כמעט שנתיים היא פרסמה אותו ובימים אלה מעבירה את העותקים המובטחים לקוראים.

המשך…

כללי »

[19 מאי 2015 | תגובה אחת ]

אני לא מאלה (בינתיים) שיכתבו כל כמה חודשים פוסט ויפתחו בהתנצלות על כך שלא כתבו כמה חודשים. ואני גם לא מאלה ששלמים עם עמוד ראשי שמציג פוסט אחרון מלפני חודשיים. כרגע הבלוג בסוג של הפוגה, אולי לחידוש כוחות ועניין, אולי לסיום אחר, ועד שתתקבל החלטה קונקרטית או עד שאשלים עם תדירות עדכון נינוחה ואיטית הרבה יותר מבעבר – אתם מוזמנים לשוטט בארכיון הרפובליקה ולדלות את הדברים שמעניינים אתכם.

זה לא אומר שלא אכתוב פתאום שוב, וסביר להניח שאכן כך יקרה בקרוב, זה רק אומר שאני מציעה לכם אפשרויות בילוי לתקופת ההמתנה.

איפה מתחילים?

אינקדס ראיונות שערכתי בבלוג ופוסטים-אורחים

23 חלקים בפרויקט "בוקר טוב" שבו התארחו סופרים, עורכים, מאיירים, מו"לים ועוד

פרויקט שאלה עוברת שכלל שמונה בלוגרים בתחום הספרות

10 הפוסטים הכי פופולריים בשנת 2014

קטגוריית ספרי ילדים – כל הביקורות והראיונות

 

 

 

 

בעלי מלאכה, פוסט אורח »

[8 מרץ 2015 | תגובה אחת ]

עטיפה ג ארנה קזיןלטפס על ההר, או: איך לכתוב הוא שם ספרה החדש של ארנה קזין (אחוזת בית), מדריך כתיבה תמציתי "שכולל עקרונות יסוד לכל סוגה של כתיבה ספרותית", כך על פי תיאורו. קזין התארחה בעבר ברפובליקה, כשסיפרה על שירותי "תחנת כתיבה" המוענקים לכותבים, ואני שמחה במיוחד להעניק לה את הבמה בפעם השנייה. האם מדריך כתיבה יהפוך כל אחד מאיתנו לסופר מהשורה הראשונה, או לפחות השנייה? האם מי ש"אין לו את זה" לא יוכל "לרכוש את זה"? לעבוד על זה, לפחות? לקוות את זה, לפחות? הנה היא, במילותיה שלה בפוסט אורח – איך נדע אם היצירה שלנו בעלת ערך ספרותי:

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

האם אתם מכירים את המדריך הקטן, "אלמנטים של סגנון" (The Elements of Style), שראה אור בארצות הברית ב-1917 ואחר כך, שוב ובעדכונים מסוימים, ב-1957, ונעשה לספר חובה לכל כותב וכותבת בשפה האנגלית?

הספרון הוא פרי עבודה משותפת של המורה ללשון באוניברסיטת אית'קה, ויליאם סטראנק, ושל תלמידו, הסופר והמסאי הנפלא, אי בי וייט. ב-2011 מנה אותו המגזין "טיים" עם 100 הספרים הטובים והמשפיעים שנכתבו בשפה האנגלית מאז 1923 (השנה שבה נוסד המגזין). המשך…

כללי, ספרי ילדים, פוסט אורח »

[4 פברואר 2015 | אין תגובות ]
מתוך הסרט

דבורית שרגל | מתוך הסרט

זיכרון ילדות: אני יושבת במרכז המיטה הגדולה בחדר השינה של הוריי, וקוראת באחד מספרי "ילדי העולם", סדרה בת 17 ספרים המלווים בתצלומים בשחור-לבן של אנה (חנה) ריבקין-בריק. לתשעה מהם כתבה את הטקסט אסטריד לינדגרן. האם ידעתי לקרוא אז או רק הבטתי בתמונות? האם היה זה היה הספר על אלה קרי הילדה מלפלנד? דירק הילד מהולנד? אולי נוריקו סאן מיפן? עד כאן הזיכרון. הוא אינו מרובה פרטים.

עבור דבורית שרגל, "ולווט אנדרגראונד", הזיכרונות עודם מלאי רגשות וחיים. מי שעקב בשנים האחרונות אחרי הבלוג האישי שלה, "לחיות את חייה", יכול היה ללוות מקרוב את המסע המטורף שערכה בעולם בעקבות גיבורי הסדרה, בניסיון לענות על השאלה – "איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?". התוצאה היא סרט דוקומנטרי מקסים ומעורר מחשבה בשם זה, שהתקבל לשלל פסטיבלים קולנועיים ומוצג בימים אלה בסינמטקים, בספריות ובקיבוצים ברחבי הארץ.

מתי ואיפה? בדקו בלוח הקרנות פברואר בבלוג של דבורית

בין שראיתם כבר את הסרט ובין שהוא ברשימת ה-to do, מספקת דבורית לרפובליקה הספרותית הצצה לחלומות ילדות מהספרים, לקשר רגשי עז לגיבורים שמעולם לא פגשת – וגם מלמדת דבר או שניים על נחישות. הנה התשובות שלה לשאלות שלי בעקבות הצפייה בסרט: המשך…

בעלי מלאכה, פוסט אורח »

[29 ינואר 2015 | אין תגובות ]

בוקר טובגילוי נאות מיד בשורה הראשונה: התארחתי כמה וכמה פעמים בתוכנית הרדיו "המוסף לספרות" שעורכת ומגישה רונה גרשון תלמי ברשת א' בקול ישראל, והמלצתי שם על ספרים שקראתי. התוכנית משודרת בימי שישי ב-18:00, וממקור ראשון אני יכולה להעיד – רונה היא מהטובים. בחינניות אין קץ היא מראיינת ומשייטת בין נושאים בעולם הספרות, ומצליחה לקרב גם את הקהל האולי-מנומנם של רשת א' לדברים שקורים היום בקו החזית הראשון של השדה.

רונה, לשמחתי ההו-כה-רבה, היא האורחת ה-23 בפרויקט בוקר טוב ברפובליקה הספרותית, ואת זה היא עושה בפואטיות. הקשיבו לה:

באיזו שעה הגעת הבוקר למחשב, ומה הספקת לעשות עד אז?

"התחלתי את הבוקר בכמה דקות מתוקות של משחק על השטיח, עם בני איתן. כמה דקות חסד לפני שהיום מתחיל והוא הולך לגן. המשכתי עם ארוחת בוקר של שקשוקה ירוקה וטעימה, שהכין בעלי האהוב, ערן. הגעתי למחשב במשרד בסביבות עשר. התעדכנתי בחדשות וקראתי מיילים על ספרים חדשים ואירועים ספרותיים קרובים.

"המחשב במשרד שלי הוא ענתיקה אמיתית. המסך שלו הוא פריט לאספנים. הוא נועד למשחקי 'טטריס' ו'שולה המוקשים' ולא להרבה יותר מזה. כשנדרש אינטרנט, הנייד הוא האפשרות הטובה. המשך…

(RSS) פוסטים | (RSS) תגובות | תבנית: Arthemia | התאמה לעברית: We CMS | לוגו: מיכל אריאלי