ראשי » פוסט אורח

האורות שלך דולקים | יואב אבני עולה על דיגיטלי [פוסט אורח]

BookCover

עיצוב עטיפה: Digital studio 5

יואב אבני, כותב הפוסט הזה והסיפורים הכלולים בו, הוא סופר ומתרגם. ספריו: קובץ הסיפורים "איזה מטומטמים האמריקאים" (תמוז, 1995), "שלושה דברים לאי בודד" (כנרת, זמורה-ביתן, 2006), "החמישית של צ'ונג לוי" (כנרת, זמורה-ביתן, 2009) שזכה בפרס גפן 2010, ו"הרצל אמר" (כנרת, זמורה-ביתן, 2011) שזכה בפרס גפן 2012.

יואב אבני התארח ברפובליקה הספרותית בפרויקט בוקר טוב בדצמבר האחרון.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ב-1995 יצא לאור הספר הראשון שלי. כשלושים סיפורים קצרים הצטופפו תחת כריכה קשה שעל גבה נכתב בין השאר: "קוסמים וחיילים, מכשפות ויועצות בית ספר. אוהבים נכזבים ואוהבים שלא. כולם כאן, כולם חֵלֶק. זהו עולם שבו האור נשבר בקלות רבה מדי לשבעה צבעים שונים. מן הראוי לזכור – למרות האטמוספירה הנוחה לכאורה, מדובר באחד מהעולמות המוזרים ביותר, עולם רווי סיפורים. זהו ספרו הראשון של יואב אבני, בן 25. אלו חלק מאותם סיפורים".

הסיפורים נאספו במהלך שבתות ארוכות בסוף השירות הצבאי, בטיול למזרח הרחוק ובסמסטרים הראשונים באוניברסיטה ונכתבו על גבי דינוזאורים: מחשב תואם IBM מודל 1993, מעבד תמלילים של Qtext ודיסקטים. הקוראים ימצאו בין השורות טלפונים ציבוריים וטלכרטים, מכשירי ביפר (או זימוניות), קסטות טייפ (או קלטות), אך גם, כך אני מקווה, משהו שצלח את כל אלו – חסר זמן, חם ואנושי.

כמעט עשרים שנים חלפו מאז ושלושה רומנים למבוגרים, ועל הדפים הלבנים של העותק הפיזי האחרון שנשאר לי מהספר המקורי כבר מופיעים כתמי זמן צהבהבים תחת השמש המחייכת – סמלה של הוצאת תמוז שבה יצא לאור. במקור נקרא הספר "איזה מטומטמים האמריקאים", על שם אחד הסיפורים. אני מודה שלא אהבתי גם אז את הבחירה הפרובוקטיבית מעט, אבל אם אני זוכר נכון, הייתי נרגש מדי כדי לומר זאת. כעת, אני שמח על ההזדמנות להוציא את הספר במהדורה חדשה ודיגיטלית, בשם אחר ועם תוספת של סיפורים שכתבתי בשנים האחרונות.

הסיבה העיקרית להוצאה המחודשת של "האורות שלך דולקים" היא הרצון לשמר ולהכיר אותו לדור אחר של קוראים, אבל קיימת סיבה נוספת: ספריי הנייר נידונים להיעלם בסופו של דבר וכולנו ניאלץ להסתדר בלעדיהם. חשוב לי לשלוח חיל חלוץ אל העולם החדש. הבודדים שהיו שם מספרים על תמלוגים אגדתיים – לא היצור החיוור והשדוף אותו מכיר כל סופר, אלא קפיצה אבולוציונית פלאית המתנשאת לגובה של עשרות אחוזים!

בפועל, המציאות עדיין צנועה מכל דמיון. עותק של הספר עולה באינדיבוק לקורא 22 ש"ח והמחבר – כלומר אני, מקבל כ-60% מכל עותק שנמכר. עשו את המתמטיקה, אם תרצו. אך גם אם לא נמצא הררי זהב בארץ הלא נודעת, הרי שיש תחושה של הוגנות מרעננת במודל הדיגיטלי ויש תחושה של תסכול במודל הקיים כיום.

יואב אבני

יואב אבני

מחד גיסא, טענתי בעבר שהמבצעים המושמצים מהווים מעין סובסידיית אומץ לקוראים (גילוי נאות: ספריי יוצאים בזמורה-ביתן ובדרך כלל נכללים במבצעי צומת ספרים), ומאפשרים להם להרחיב את מעגל בחירותיהם. מאידך גיסא, פעמיים בשנה, ביום שבו מגיע בדואר דוח התמלוגים, אני נעצב לגלות עד כמה נמוך שקע שער הספרים.

ולא בא לציון גואל. אני חושב שהחוק החדש והמדובר לא שם במרכז את הסופרים (גם בשמו, "החוק להגנת הספרות והסופרים", אנחנו נמצאים במקום השני והאחרון). ואם בכל זאת ייהנו ממנו סופרים, הרי שאלו יהיו מעטים – המוֹכְרים ביותר. אני מקווה שלא נחזה בשנים הקרובות במופע של שלושה טנורים. הספרות העברית זקוקה גם לקולות אחרים, והסופרים העבריים זקוקים כנראה לדרכים חדשות להפצת ספריהם.

די לדבר על כסף. הרי אני כותב משתי סיבות בלבד: כדי לכתוב, וכדי שתקראו. גם אז, גם היום.

"האורות שלך דולקים" ממתין לכם באינדיבוק במהדורה דיגיטלית מותאמת טאבלט, טלפון חכם, מחשב אישי וקינדל. ובמילים אחרות, ישנות-חדשות: "קוסמים וחיילים, מכשפות ויועצות בית ספר. זהו ספרו הדיגיטלי הראשון של יואב אבני, בן 44. אלו חלק מאותם סיפורים".

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

[1] שנים של שיעורי נגינה בחצוצרה

(הסיפור פורסם במגזין האמריקאי "Words without Borders")

עכשיו קר לו והוא לא מאמין והוא בוכה.

אחר כך יהיו בקרים ארוכים של משחקים בארגז החול וזיכרון די נוראי שקשור לכלב של השכן רזניק שלא היה קשור, לאחר מכן יהיה אוסף ענקי של קופסאות גפרורים, אחת אפילו תגיע מיפן ושנים של שיעורי נגינה בחצוצרה וגם חוג התעמלות והפעם ההיא שצחקו עליו כי נפל מהטבעות והליכה ארוכה פעמיים בשבוע לספרייה העירונית. אחר כך יקנה בכסף שחסך כדורסל ויהיה טיול ארוך לאילת ומיכל, יותר מאוחר יהיו ציונים טובים בתעודה ונירה ומכות עם אודי וגם שעות ארוכות של קריאה ומחשבות וקרירות ופחד, תבוא גם נועה והצבא והפעם ההיא שריתקו אותו והשחרור ותאונת דרכים אחת בפינת גוטמן ובן אשר.

יותר מאוחר תבוא רות ואיתה גם אכזבה וטיול ארוך ושיער ארוך ועוד פעם מכות, הפעם עם איזה גיא מתל עדשים. אחר כך יהיו מבחנים ותואר וקורות חיים ודירה שכורה ופאב שכונתי והשכנה ורעיון ובית קטן עם חצר קטנה ותשלומים ותבוא עוד נועה, הפעם כדי להישאר, ולאחר זמן יתגבש הרעיון וחתונה בקרחת יער בלי קייטרינג וספר ייצא וטיול של שנה שלמה בנורבגיה כשנועה בסוודר עבה וכחול שלא ישכח אף פעם ותוכניות טלוויזיה וראיון בעיתון וימי שישי ארוכים וכאב עמום ודוקטור דולב עם פני סיד ומחלה אחת ממארת ואופנוע עם סירה צהובה וניסיון לא מוצלח לשוב ולנגן בחצוצרה.

אבל כל זה יקרה אחר כך.

עכשיו קר לו והוא לא מאמין והוא בוכה.

אמא לידו וכתמי גרבר על המפית הרקומה.

[2] בודהה חלופי

סוף סוף טבל את רגליו המותשות באמבט מי-ורדים והביט בלכלוך שעזב את גופו. בשלושת הימים האחרונים בהם ביקש סידהרתה גאוטמה לצאת מהארמון לשיטוטים ארוכים נתקל לראשונה בחולי, בזיקנה ובמוות. כעת נקלע שיערו לצמה ארוכה ושני משרתים נחותים חיממו את מי הרחצה. כשקַץ בהם, הרים את ידו והשניים עזבו את מגוריו תוך קידות נרצעות.

מדוע התעקש לצאת? אביו החכם הזהיר אותו מפני החוץ. מדוע טינף את כפות רגליו? מדוע טימא את עיניו? חולי זיקנה ומוות. סידהרתה נרעד ועצם את עיניו, מנסה לשכוח את ההמולה הנוראית מעבר לחומות.

"אמרת דבר מה, שליטי?" שאל משרתו האישי.

"לא." ענה הנסיך, רגלו הימנית יצרה בועות קצף מושלמות והשמאלית הטביעה אותן מיד. "שום דבר." החליט, "ארצה לישון עד שיתחילו החגיגות".

"בוודאי." המשרת סיים את קשירת הצמה והרכין ראשו. "הוד מעלתו יהיה בן עשרים ותשע מחר".

"ושלח את הנערה לחדרי." פקד סידהרתה. כעת הרגיש טוב יותר – דבר לא יחדור את דלתות הארמון האדירות, "ושני אשכולות ענבים." הוסיף, "ועוגיות שקדים וכד חלב קוקוס קר".

"כך יהיה." הבטיח המשרת.

בחדרו, תחת שמיכת המשי הקלילה התמתח סידהרתה מול הנערה העירומה שטופפה לקראתו ביראה.

קרן שמש בודדה דרך הוילונות הלבנים השתהתה על מצחו, בין עיניו.

 הארה!

אני נסיך, חשב לעצמו, נסיך! אני! אני, אני! טוב להיות נסיך, חייך. שפר עליו מזלו והוא החליט להסתפק בכך. להתעמק בכך. חוסר הסבל אינו באשמתו – הוא גורלו. אושר נאצל, מתומן, מתוק ורגעי אחז בו כשהנערה המבוישת התיישבה על מיטתו.

2 תגובות »

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.

(RSS) פוסטים | (RSS) תגובות | תבנית: Arthemia | התאמה לעברית: We CMS | לוגו: מיכל אריאלי