ראשי » ביקורת ספרים מתורגמים

דוגו את הספר: "האדון שנפל למים"

14 ביולי 2013 | 2 תגובות | מאת
תגים: , ,

האדון שנפל למיםבאותו שבוע שבו נעלם הפוסט שלי על פייבר כאילו בלעה אותו האדמה (וצמח כעוף החול), נראה היה שמרקורי לא רק בנסיגה אלא גם דורס  אותי ברוורס. כאילו לא הספיקו הבעיות הגדולות של אותו שבוע, שיחות הטלפון והלחץ שמסביב, גם אלוהי הפרטים הקטנים החליט להתערב ולמלא את שעות הפנאי שנותרו בכרטיס לחניון שהפסיק לעבוד, במים קפואים במקלחת, במנורות מטבח שהלכו לעולמן ובאופן כללי בתחושה ששום דבר פשוט לא הולך.

אבל אם חשבתי שהצרות שלי מעצבנות, הרי שהחיים של הנרי פרסטון סטנדיש קשים הרבה יותר. בחמש בבוקר הוא צפה בזריחה האחרונה על סיפון ה"ארבלה", שמקרבת אותו חזרה הביתה לאחר שנמלט לפסק זמן מחייו כסוחר בורסה ניו-יורקי, בעל ואב לילדים, החליק בשבריר שנייה של חוסר זהירות על כתם שמן – ועף אל המים. לבד. במימי האוקיינוס.

צירוף נסיבות גורלי ונוראי בהתרחשויות על הספינה ימנע מהדבר להתגלות אלא כעבור שעות רבות.

כמו שאר הספרים שרואים אור בהוצאת זיקית, גם "האדון שנפל למים" מאת הרברט קלייד לואיס (זיקית 2013, תרגום ואחרית דבר: יהונתן דיין) הוא טקסט מצומצם יחסית בהיקפו, 176 עמודים בפורמט קטן, רומאן קצר שעל פי המודפס בגבו שקע גם הוא במצולות השכחה – ולא בצדק. כוחו המופלא של לואיס הוא בצמצום, בכתיבה המדויקת ללא אות או פסיק מיותרים, ועל כך גם צל"ש לתרגום של דיין. בזכות ניסוחים מאופקים הוא מצליח להקיף חיים שלמים, עולם מלא, ביריעה הקצרה שנטל לעצמו. הוא מצמצם את מי האוקיינוס השקט לכתם הזעיר שמהווה סטנדיש בעודו נותר הרחק במים, צף ומפרפר בזמן שהספינה נעלמת באופק ואיתה מנעמי החיים התרבותיים שאליהם הוא משתייך. אפילו חסד קטן בדמות קרש רקוב להיאחז בו לא ניתן לו, כפי שהוא שם לב, אפילו לא גפרור.

"המחשבה הראשונה שחלפה במוחו של סטנדיש כשפגע במים הייתה שעליו להתחמק מהמדחף, כדי שלא ייקרע לגזרים. כאילו כל חייו חקר בדיוק מה עליו לעשות במקרה שייפול מספינה למימי האוקיינוס השקט"

[האדון שנפל למים, עמ' 29, תרגום: יהונתן דיין]

בין הוואי לפנמה, סטנדיש הג'נטלמן המהוגן מוצא את עצמו במסע הישרדות שבינו ובין חייו ה"אמיתיים", אלו שבעולם המקביל הממשיך לסוב משום מה סביב צירו, אין דבר. באופן מפתיע, הוא דווקא מגלה כמה כישורים גופניים ומנטליים המאפשרים לו להשתחרר מחליפתו המעיקה, לצוף במים ולנסות להכין את עצמו לשהייה ארוכה בהם, עד שיצילו אותו כמובן.

"הוא הגיע למסקנה הנסערת שמכל התעלולים האוויליים שנעשו מאז ראשית הזמן, הרי שנפילה מספינה באמצע האוקיינוס עולה על כולם בהרבה. זה דבר כל כך אווילי, כל כך חסר היגיון ותקדים, כל כך לא הולם אדם במעמדו!"

[האדון שנפל למים, עמ' 96-95, תרגום יהונתן דיין]

קשה לכתוב על הנובלה הזאת מבלי לחשוף את סיומה, ההולך ומתקרב מהר מדי, אבל לא אקלקל לכם בשום אופן את הקריאה. רק אומר שלואיס מתמרן היטב בין המתרחש על הספינה בקרב הדמויות המאכלסות אותה, בין זיכרונות קודמים של סטנדיש ובין ההתמודדות הגופנית והנפשית שלו במים הקרים, ובזמן קצר ביותר הוא מצליח לחבב את הגיבור הראשי על הקורא ואף לשרטט במדויק גיבורי משנה מעוררי אמפתיה ועניין. המשפטים המדודים שלו מצליחים להכיל מתח, דרמה, אנושיות וגם הומור דק ומדויק – שמתלכדים כולם לחוויית קריאה קטנה ומופלאה. האופן שבו מצליח לואיס לחקור את מעמקי הרגש האנושי בכל כך מעט אמצעים, תוך שהוא מספר סיפור מותח לחלוטין, מצדיק כל כינוי שניתן לו בגב הספר על ידי המו"לים, כ"יצירת מופת" וכ"גילוי".

בסוף הספר, לאחר אחרית הדבר המרשימה של יהונתן דיין, הקוראת קריאה מעניינת מאוד בטקסט, מצוין כי הודפסו 1,400 עותקים של "האדון שנפל למים". עשו לכם טובה והניחו את ידכם על אחד מאלה.

2 תגובות »

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.

(RSS) פוסטים | (RSS) תגובות | תבנית: Arthemia | התאמה לעברית: We CMS | לוגו: מיכל אריאלי