ראשי » אירועים, בעלי מלאכה, פוסט אורח

100 ספרים. 200 עטיפות | ראיון עם יובל סער

אתם מאלה שמתעכבים בחנות הספרים מול עטיפה אטרקטיבית, או מאלה שמדלגים עליה היישר אל גב הספר? בתחרות העצומה על לבו ועל כספו של הקורא משתתפים היום אלפי כותרים – וכולם צריכים לבלוט בדרך זו או אחרת. תערוכה חדשה ומרתקת שתיפתח בטרמינל עיצוב בת-ים ב-5 ביוני, כחלק מאירועי שבוע הספר, מציגה 100 ספרים שפורסמו משנת 2000 ואילך, ולצדם עטיפות שנפסלו בתהליך ההוצאה לאור. מול החזיתות המוגדלות של הספרים יוכלו לבחון המבקרים בתערוכה את תהליך הבחירה, את הפרשנויות השונות של המעצבים לספר וכמובן את התוצאה הסופית.

אוצר התערוכה "100 ספרים. 200 עטיפות" (הפרטים המלאים בהזמנה הנהדרת שבסוף הפוסט, הכניסה חופשית) הוא יובל סער, כתב העיצוב של עיתון הארץ, עורך המגזין המקוון reDesign, הבעלים של הבלוג פורטפוליו, מעצב גרפי שעיצב עד כה כ-150 עטיפות ספרים, מרצה בתוכניות לתואר שני בעיצוב בבצלאל, במכון הטכנולוגי חולון ובשנקר. אחרי כל הטייטלים המרשימים האלה, הוא ללא ספק האדם הנכון להסביר מהו תפקיד העטיפה בעידן הספרים הדיגיטליים, מה עשה המחשב לעיצוב ומי מקבל את ההחלטה הסופית על העטיפה שנראה בסוף בחנויות:

יובל, מי יזם את התערוכה ומה המטרה שלה? פרויקט אמנותי בלבד או שיש לו הקשרים חברתיים?
"התערוכה נערכת ביוזמה משותפת שלי ושל עמותת 'לצאת מהקופסא', שהקימה את טרמינל עיצוב בת ים שבגלריה שלו היא מתקיימת. המטרה של התערוכה היא לחשוף את הקהל הרחב לתהליך שמתרחש בדרך כלל מאחורי הקלעים בכך שהיא מציגה אלו לצד אלו את העטיפות שיצאו לאור לצד העיצובים שנשארו במגירה.
"בנוסף, היה לי חשוב להביא לידי ביטוי את הפרשנות המקורית של המעצבים לצד השיקולים השיווקיים והמכירתיים של הוצאות הספרים. לא הייתי מגדיר את הפרויקט כאמנותי בהכרח, שכן יש הבדל כזה או אחר בין אמנות לבין עיצוב, אבל בכל מקרה לא מדובר בפרויקט חברתי".

מה היה תהליך העבודה על התערוכה? האם ידעת מראש לאילו מעצבים אתה מעוניין לפנות או שגילית מחוזות חדשים בדרך?
"ביחד עם העמותה הוצאנו קול קורא למעצבים ולהוצאות הספרים בבקשה לשלוח לנו הצעות. הבחירה מה לשלוח הייתה בידי המעצבים, הם אלו שבחרו איזו סקיצה לשלוח ובאופן טבעי הם בחרו בדרך כלל סקיצות שהיו קרובות ללבם במיוחד.
"כמובן שידעתי מראש אילו מעצבים אני מעוניין שישתתפו בתערוכה, אולם מה שהיה נחמד זה לגלות מעצבים שלא ידעתי על קיומם (במיוחד חדשים) וספרים שפתאום העטיפות ששלחו לי עשו לי חשק לקרוא אותם".

תיק נעדר | דרור משעני

תיק נעדר: דרור משעני | עיצוב: נועה שניר

מדוע בחרת לתחום את התערוכה לספרים שיצאו משנת 2000 ואילך, ולא לבדוק פרשנויות עבר לעטיפות של קלאסיקות שונות, למשל?
"היה לי חשוב לבחור ספרים שהקהל הרחב מכיר, שאת חלקם הוא קרא לאחרונה, כך שיהיה לו יותר קל להתחבר למה שמוצג בתערוכה. בנוסף, מעצבים לא תמיד שומרים סקיצות, התוכנות משתנות, והיה קל יותר למצוא חומרים רלוונטיים מהשנים האחרונות. לבסוף, המקום מוגבל וצריך להשאיר משהו לתערוכות האחרות שיגיעו בהמשך.
"מבחינתי, שיתוף הפעולה ביני לבין העמותה רק התחיל ואני כבר חושב על התערוכה שתתקיים בשנה הבאה".

מה גילית על תפקידו של מעצב העטיפה בשנות האלפיים? האם נרשם שינוי רק בטכניקות העבודה או שעליו להביא בחשבון שיקולים אחרים מבעבר?
"הבסיס נשאר דומה: גם כיום האתגר הוא לחשוב על הדימוי שגם יתאים לספר וגם יגרום לאנשים להרים את הספר בחנות. מה שהשתנה בעיקר הוא הכמות הבלתי נתפסת של ספרים שיוצאים לאור – מדי יום, שבוע, חודש ושנה – כך שהתחרות על העין של הצרכן קשה עוד יותר. אם נוסיף לכך את עודף הדימויים בעידן הדיגיטלי ותקשורת ההמונים אז בכלל מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית".

משיחות שערכת עם מעצבי עטיפות, האם הם הציגו פגיעה בגאווה המקצועית שלהם בשל הפיחות במעמד הספר כמוצר והצפת השוק באלפי כותרים בשנה, או שדווקא חשיבות העיצוב גוברת בשל הצורך למשוך את הקורא בחנות מתפקעת מספרים?
"המעצבים לא הציגו פגיעה בגאווה המקצועית בשל הפיחות במעמד הספר, וכולם הסכימו שחשיבות העיצוב גוברת בשל הצורך למשוך את הקורא. הבעיה בהקשר הזה מתחילה במפגש בין כל הגורמים המעורבים בתהליך, ובמיוחד עם אנשי השיווק שאמונים על המכירות".

בעיצוב העטיפה, האם המעצב מגיש כמה סקיצות בהתאם לפרשנותו את הטקסט וגורמים נוספים (המחבר, עורכים, מנהלי שיווק וכו') מתערבים רק בבחירה הסופית, או שמלכתחילה ישנה חשיבה משותפת על הכיוון שיש לפנות בו?
"כל מקרה לגופו. לפעמים הסופר מגיע עם רעיון, לפעמים עורכי הספר מציעים כיוונים, ולפעמים המעצב צריך להמציא את הגלגל בכל פעם מחדש ולהציע כיוון מקורי ואטרקטיבי. בעיניי, כמובן שיש חשיבות לחשיבה משותפת ולהשמעת דעות שונות, אם כי אני סבור שמעצב לא אמור להיות זה שמבצע רעיונות של אנשים אחרים. לא כי בהכרח אלו לא רעיונות טובים אלא כי לחשיבה עיצובית יש ערך  וייחודיות משלה, והסיבה שמלכתחילה פנו למעצב כדי שיעצב את העטיפה היא כי הוא איש המקצוע והוא שאמור לדעת לספק את הפתרונות הכי טובים".

ריקוד האדמה | הרוקי מורקמי

ריקוד האדמה: הרוקי מורקמי | עיצוב: טליה בר

כשהבטתי בדוגמאות מתוך התערוכה, בחלקן הגדול העדפתי דווקא את הגרסה שלא התקבלה בסוף. האם גם אתה חשת כך בחלק מהמקרים? האם אתה מסוגל להבין מדוע בסופו של דבר נבחרה דווקא אותה עטיפה ספציפית?
"בוודאי שגם אני העדפתי לא פעם את הגרסה שלא התקבלה בסוף, אולם זו לא הייתה הכוונה בהצגת הסקיצות. באופן פרדוקסלי, מי שיבקר בתערוכה ולא קרא את הספרים יוכל אולי לקבוע מה מבין שתי האפשרויות שמוצעות לכל ספר מוצאת חן בעיניו יותר, אולם הוא לא יוכל לקבוע איזו עטיפה מתאימה יותר לספר אלא אם הוא ראה אותו במלואו. כלומר, גם אם אהבתי יותר את הסקיצה היא לא בהכרח מתאימה יותר לספר, ואת זה חשוב לזכור.
"בכל מקרה אפשר בדרך כלל להבין למה נבחרה העטיפה הסופית ולא הסקיצה: זה יכול להיות כי הסקיצה הייתה בוטה מדי, לא מספיק מכירתית בעיני ההוצאה, או סתם לא מספיק מגובשת עדיין ומשאירה תחושה לא נכונה לגבי העלילה או הז'אנר שאליו שייך הספר".

מה הופך עטיפת ספר לטובה בעיניך? רעיון מקורי במיוחד? שימוש בטיפוגרפיה מעניינת?
"כל התשובות נכונות. וברצינות: אחד הגורמים העיקריים הוא היחס שבין שם הספר לדימוי. האם הדימוי משלים את שם הספר? מנוגד אליו? מעניק לו משמעות נוספת? או סתם מתאר אותו כפשוטו.
"בכל מקרה התשובה שלי היא שעטיפה טובה תגרום לי לקנות את הספר גם מבלי שאני מכיר את הסופר, מבלי ששמעתי על הספר ומבלי שקראתי את תקציר העלילה שמופיע בגב".

ראו את עצמכם מוזמנים. 100 ספרים. 200 עטיפות.

ראו את עצמכם מוזמנים. 100 ספרים. 200 עטיפות.

4 תגובות »

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.

(RSS) פוסטים | (RSS) תגובות | תבנית: Arthemia | התאמה לעברית: We CMS | לוגו: מיכל אריאלי