ראשי » בעלי מלאכה, ספרי ילדים, פוסט אורח

פשטידה מדברת וראשית קריאה: ראיון עם יותם שווימר

coverpashdida press internetאגדה אורבנית ידועה בסין מספרת שכילדה בשנים הראשונות ממש של בית הספר היסודי לא אהבתי לקרוא. לא רציתי, לא הסכמתי, לא הייתי מוכנה לשמוע על זה. כדי לגרום לי לקרוא נאלצה אחותי הגדולה (כמה שילמו לך, ל'?) להקריא לי בקול רם מתחילתם של ספרים – ובאופן ערמומי למדי עצרה בדיוק כשהגענו לקטע מעניין, כדי שאתפתה להמשיך ולקרוא בכוחות עצמי. זה עבד, מסתבר, וכך יעידו כמה תארים בספרות שבהם לצערי אף אחד לא התנדב להקריא לי מאמרים משמימים.

השלב שבו רוכש הילד את מיומנות הקריאה ומסוגל ליטול בעצמו ספר, שלב המוגדר כ"ראשית קריאה", הוא לטעמי לא פחות מקריטי בכל הנוגע להרגלי קריאה עתידיים ולאהבת ספרים. לנישה הזאת, הפונה לילדים בגיל שש עד עשר, נכנסה לאחרונה סדרת "הרפתקה ראשונה" שמוציאות לאור מודן ואוקיינוס, ואשר מביאה קלסיקות ספרות מרחבי העולם.

את הסדרה עורך יותם שווימר, עורך ספרותי עצמאי, מייסד ועורך שותף של כתב העת המקוון הפנקס, וכתב ומבקר ספרות ב-ynet.

"פשטידת הפלא" שיצא לאור כעת הוא השני בסדרה, וקדם לו ג'ני ומועדון החתולים מאת אסתר אווריל. The Magic Pudding במקורשכתב ואייר בשחור-לבן נורמן לינדזי ותרגמו לעברית שהם סמיט ואמנון כץ, הוא הצלחה אוסטרלית מאז 1918 עד כדי כך שב-2008 הוכרז ה-12 באוקטובר כ-Pudding day. בעברית הפך המאכל לפשטידה מופלאה ומדברת שנאכלת ונאכלת ולעולם אינה נגמרת. היא מוגנת בידי שלושה שותפים משעשעים מפני שודדים, וכ"פשטידאים מקצועיים" השייכים ל"אגודת הפשטידאים" הם מתמודדים בגבורה עם חיות משונות, משוררים שלל שירים כמו "תפילת ערבית פשטידאית" ומוצאים את דרכם החוצה מסבך הרפתקות. הספר מחולק ל"פרוסות" במקום לפרקים, ובאופן לא מסורתי – כשמדובר בראשית קריאה – הוא אינו כבול לניסיונות לשמור על רמה קלה יחסית של עברית או על אורך טקסט מסוים.

כדי להבין מה המשמעות של הצטרפות הספר למדף ספרי הילדים שלנו, איך מושכים צעירים לקרוא בעצמם ומה עוד צפוי בסדרה, משתף שווימר בסודות שמאחורי הקלעים בבחירת הספרים בסדרה והמתרגמים:

יותם, מה הצורך בסדרה החדשה? האם אין די ספרים מתורגמים לילדים, או שיש חסר בקלאסיקה מצליחה מהעולם?
"הרציונל מאחורי סדרת 'הרפתקה ראשונה' כפול: לטעמי, ספרים רבים המיועדים לראשית קריאה מונחים על ידי עקרונות פדגוגיים, שבראשם – הכפפה של הספרות לפורמט של תוכן וצורה שאמור להתאים לשלב הראשוני של קריאה עצמאית. יש ערך כמובן בסדרת ספרים שכזאת ('צפרדי וקרפד' או ספריו של דוקטור סוס הן דוגמאות טובות לכך), אולם אני חושש שהתבנית השתלטה על הספרות, ובמקום להציע לילדים ספרות מעולה לדרכם הראשונה כקוראים עצמאיים, אנו עדים לספרים בינוניים רבים המשתלבים בפורמט.

יותם שווימר, עורך הסדרה

יותם שווימר, עורך הסדרה

"'הרפתקה ראשונה' מבקשת להגמיש ואף לנער את התבניות שכבר התקבעו ולהציג בראש ובראשונה ספרות מופת לילדים, אשר תספק לא רק חוויה ספציפית של הנאה מספר ותחושת הישג על הקריאה העצמאית, אלא בעיקר – תעודד את הרצון והדחף להוסיף ולקרוא מתוך המפגש הראשוני עם יצירות ספרות מעולות. כאן נכנס הפן השני: הבחירה בקלסיקות מהעולם מתחברת ל'סדרת האם' – 'הרפתקה', משום שישנם ספרים לא מעטים שנחשבים לקלסיקה בארץ הולדתם אך לא תורגמו (או תורגמו מזמן) לעברית. הסדרה הזאת, אם כן, מאפשרת היחשפות לספרות שהותירה חותם, ובכך אנו ממשיכים את מפעל תרגום הקלסיקות ומנסים להרחיב את הקאנון ביצירות נוספות.
"זהו מהלך לא פשוט, גם מכיוון שהפן הנוסטלגי אינו תקף בנוגע לספרים אלו, וגם משום שלא נכתבו המון יצירות ספרות לגילאי ראשית קריאה (10-6, לשיטתי) שצלחו מבחן זמן של עשרות שנים כך שיוכלו להיחשב כקלאסיקה. אך בכל זאת ניתן למצוא לא מעט ספרים מעולים, שאני מאמין שיש בכוחם להעשיר את המפגש הראשוני עם חוויית הקריאה. נדרשת מידה של פתיחות בהקשר זה, ולא להיצמד לפורמט אלא להתמקד בספרות עצמה. להציג לקוראים מתחילים ספרות שתכבד אותם כקוראים רציניים, חכמים ורגישים, ממש כפי שהיינו מצפים מהספרות כקוראים בוגרים".

מדוע בחרת דווקא ב"פשטידת הפלא" עבור הסדרה?
"לא אגזים אם אומר ש'פשטידת הפלא' היא יצירה חד-פעמית, יצירת מופת קומית וסטירית. ככזאת היא חריגה מאוד בנוף הספרות לקוראים מתחילים, ואף על פי שמבוגרים ייהנו ממנה מאוד ויוכלו לעמוד בדיוק רב על הביקורת החברתית העולה ממנה (שאיתה אני מזדהה), היא בראש ובראשונה יצירה שנכתבה לילדים: מעשייה פרועה, שהפוליטיקלי קוקרט המעייף והמשמים רחוק ממנה שנות אור.
"כשתרתי אחר ספרים לסדרה וקראתי את הספר לא האמנתי שכותבים ככה לילדים: כתיבה שאינה מתפשרת על אף ממד ספרותי, ומתייחסת לילדים כקוראים לגיטימיים וחכמים לא פחות ממבוגרים, ואולי יותר מכול – כקוראים שנהנים ממנה גדושה של הומור, אבסורד ונונסנס. בנוסף, גם האיורים של לינדזי לספר די חריגים, לא רק מבחינה כמותית אלא בסגנון, באיכות הרישום ובעיצוב המעולה של דמויות וסצנות, המשתלב בצורה חכמה מאוד בטקסט.
"חשבתי שתרגום הספר יהיה מעין זריקת עידוד לספרות הראשית קריאה, דווקא משום חריגותה של היצירה, וידגים את ההכרח בעושר שכזה".

איור | נורמן לינדזי

איור | נורמן לינדזי [מתוך "פשטידת הפלא"]

אחריות רבה מוטלת על כתפיך כעורך, שהרי לא מעט מאהבת הקריאה והרגלי הקריאה של ילדים קשורים בבחירות טובות של ספרים ששובים את הלב בשלב מוקדם. על מה אתה שם דגש בבחירת הטקסטים לתרגום – עלילה? הומור? רגש?
"אני שמח לומר שהמניעים שלי ושל המו"לים הם ספרותיים גרידא. כיוון שאני עורך סדרה של קלסיקות, נקודת המוצא היא לטובתי (ולטובת הקהל, בהתאמה) משום שמדובר ביצירות ספרות איכותיות. הדבר הראשון שאני מחפש הוא סיפור טוב, וכזה שמצליח לגעת ברבדים עמוקים ומעניינים בחייהם של ילדים והחיים בפרט; יצירות חכמות, מאתגרות, שמפעילות את הדמיון והרגש בצורה החזקה ביותר.
"הומור הוא פן חשוב מאוד מבחינתי, שכן באופן מפתיע מעטים הם הספרים המצחיקים והאבסורדיים לקוראים מתחילים, ודאי בספרות המקור המושתתת באופן ברור על ריאליזם והתמודדות עם מצבים חברתיים ופנים משפחתיים. הומור הוא כלי נהדר לעידוד קריאה וגם מבחינה ספרותית הוא משמעותי, וסופרים מוצלחים יודעים לעשות איתו נפלאות. הפן הרגשי חשוב גם כן, כמובן, משום שסיפור טוב יעורר בנו רגשות חזקים: הזדהות, כעס, חמלה, וכן הלאה. על אחת כמה וכמה בספרות לקוראים מתחילים חשוב שהסיפור ייחרת בלבם וישפיע עליהם. אני זוכר עד היום מספר ספרים שקראתי בכיתה ב' וג' שהפעילו אצלי את בלוטות הרגש, הן על ידי עלילה עצובה והן על ידי עלילה מצחיקה.
"באשר לעלילה עצמה – בסדרה רואים ויראו אור ספרים בסגנונות שונים מאוד, ובהתאמה – גם עיצוב העלילה שונה. 'ג'ני ומועדון החתולים' למשל הוא קובץ של סיפורים קצרים בעלי מבנה עומק רגשי מאוד, והוא מסופר במידה לא מבוטלת של נאיביות אך גם בישירות ובכנות. 'פשטידת הפלא', לעומתו, הוא סיפור סטירי, פרוע, לא חינוכי במובן הכי מוצלח של הביטוי, המחולק לארבעה שערים (או פרוסות, כפי שנכתב בטקסט) – זוהי אודיסאה קטנה ומצחיקה, הרוויה בשירים ובנונסנס.
"אני חושב שהגיוון בסגנונות ובסוגי העלילות הוא חיוני מאוד, גם משום הצגת המעיין הבלתי נדלה של הספרות, וגם כיוון שכל ילד וילדה שונים זה מזו ונכון יהיה להציג מגוון רחב שיאפשר לכל אחד ואחת למצוא את הספר שמתאים לו. בנוסף, אני שם דגש על הפן הוויזואלי של הספרים. מרבית ספרי ראשית קריאה – שוב, בהתאם לתבנית שהתקבעה – מציגים איורים מעטים, והם יהיו לרוב בגדר ליווי שטחי מאוד לטקסט. ב'הרפתקה ראשונה' מתפרסמים ספרים שבהם היחס בין הטקסט לאיור הוא כמעט זהה (לעתים הסופר הוא גם המאייר), והאיורים לא רק מוסיפים פרשנות ויזואלית אלא מובילים באופן משמעותי את הסיפור ותורמים לו מבחינה העיצוב הכולל, וכך הילדים נחשפים למערך הכפול והמדהים לדעתי של הספרות לילדים ולצעירים: טקסט ואיור".

אותה אחריות כעורך קשורה גם בבחירת הצוות שיעבוד על הטקסט. שהם סמיט ואמנון כץ חתומים על תרגומים נפלאים לילדים – מה הייחוד שמצאת בהם עבור הסדרה?
"עבודה של עורך היא עבודה יחד עם צוות, למעשה, והן עדה ורדי האחראית על עיצוב הסדרה והן המתרגמים של הספרים הם שותפים מלאים להגשת הספרים האלו לקהל, ועל כך נתונה תודתי והערכתי. כשהחלטתי שנכון לתרגם את 'פשטידת הפלא' מיד ידעתי ששהם סמיט ואמנון כץ הם המתאימים ביותר למלאכה. הספר רווי בנונסנס, ביקורת חברתית, לעג ל'קביים' התרבותיים, שירים משעשעים, הרבה הומור, ניואנסים ומשחקי מילים. זהו טקסט מתנגן, שובבי והיתולי. אני מציין זאת משום ששהם ואמנון רגישים מאוד לכל הדברים הללו כמתרגמים, ויש להם יכולת קשב נדירה הן לטקסט המקורי והן לעברית.
"אני חושב שהם עשו עבודה מצוינת, בראש ובראשונה משום שהספר נותר מצחיק מאוד גם בעברית, והם הצליחו לשמור על הטון הכללי, על חיתוך הדיבור של כל דמות לפי אפיונה ועיצובה, ולהעביר את הדינאמיות והקצב של העלילה, שכה חשוב במקרה זה. הם מצאו פתרונות תרגומיים חכמים מאוד, ושמרו על הרוח האוסטרלית שבמקור ללא ניסיונות לעברת את היצירה, ועם זאת, במקומות המתאימים – יצרו חיבורים יפים עם העברית ואפילו עם אפיונים ישראליים.
"המתרגמים בחרו לשנות את הפודינג שבמקור לפשטידה, משום שמדובר למעשה במעין מאפה בשר (שמשנה את תוכנו!) הקרוב יותר לפשטידה המוכרת לנו ולא לפודינג כפי שהוא ידוע במחזותינו. השינוי הזה תרם מאוד לקומיות, שכן הפנייה לפודינג המדבר, ששמו אלברט, נעשית בלשון נקבה כפשטידה, למעט מקרים מסוימים, כאשר רוצים באמת לפנות ללבו. המשחק המגדרי הזה מוסיף נדבך שלא נמצא במקור, ומצחיק מאוד.
"התעקשנו שלא לעברת את עולם המושגים האוסטרלי , הדמויות או הרמזים החברתיים הלוקאליים, שכן אנו מאמינים שנכון לשמור על הכוונה המקורית של הכותב וכי יש ערך רב עבור הקוראים הצעירים והמבוגרים בהיחשפות והיכרות עם עולם ששונה משלהם. דווקא הזרות המסוימת – גם אם היא אינה מודעת – מאפשרת תפיסה חופשית ומהנה יותר של הסיפור, ובנוסף – מעשירה את החוויה וההתרגשות שבמפגש עם משהו שאינו מוכר. התרגום תורם לכך באופן מובהק".

"פשטידת הפלא" מחזיק 180 עמודים ומשפטים שיקשו על ילד בן שש שרק התחיל לקרוא בעצמו, כמו "אדרבה, הבה, בעוז רוחנו, נוכיח את עליונותנו על הפורענות הזו ונתעל את זעמנו הקדוש למרדף אחרי הפורעים הראויים כל כך לנקמתנו". האם צריכות להיות מגבלות על אורך הספר, שימוש במילים קשות וכולי, או שאנו ממעיטים ביכולותיו של הקורא להתמודד עם הטקסט?
"גישתי היא שספרות לראשית קריאה היא גמישה מאוד, כיוון שהיא פונה לרמות שונות של מיומנות קריאה ולגילים שונים. בסדרה רואים ויראו אור ספרים לגילאי 10-6, כאשר כל אחד ימצא את הספר המתאים ליכולותיו. 'פשטידת הפלא' אכן מתאים לגדולים יותר, אך כאלו שעדיין נעזרים בניקוד, ובכל זאת – הוא אינו רומן עלילתי ארוך, כי אם סיפור מסע אפיזודלי ובמובן זה הוא מקל על הקריאה העצמאית שנמצאת עדיין בשלבים מוקדמים. לדעתי כקריאה עצמית הוא מתאים לגילאי 9 ומעלה, אבל כדאי לזכור גם שישנם ילדים שבגיל זה כבר קוראים את "הארי פוטר" וגם להם מגיע יצירות חכמות החורגות מהתבניות, בהתאמה ליכולתם האינדיבידואלית.
"נכון, 'פשטידת הפלא' הוא ארוך יותר, אך כיוון שהוא לא מיועד למי שרק עכשיו לומד לקרוא, אני לא רואה בכך בעיה. התבנית המקובעת של שני עמודים לפרק בספר של 70 עמודים אינה מעניינת אותי כיוון שהיא חיצונית למעשה הספרותי ומצמצמת את מגוון הספרים שניתן לפרסם. יש דבר נפלא שנקרא סימניה, והילדים יכולים לעצור בכל שלב שהוא ולהמשיך בקריאה כשירצו. אני מאמין ש'פשטידת הפלא' מלהיב דיו בכדי לגרום לילדים להוסיף ולקרוא הרבה מעבר למה שהיו עושים בספר תבניתי, פשוט משום ההשתקעות המוכרת לנו כל כך בסיפור.

איור | נורמן לינדזי [מתוך "פשטידת הפלא"]

איור | נורמן לינדזי [מתוך "פשטידת הפלא"]

"כמבוגרים אנו מקדשים את 'הצלילה לתוך הסיפור', וכאשר הספר מוצלח אנו מסוגלים לקרוא אותו בזמן קצר. אני מאמין שזאת צריכה להיות הגישה בנוגע לספרים לקוראים מתחילים: ספרות טובה תעשה את העבודה, ותנפץ בעצמה את כל התבניות. זה נכון גם לפן הלשוני – ב'פשטידת הפלא' יש משחקים יפים עם משלבים לשוניים בהתאם לחיתוך הדיבור של הדמויות (גם זה דבר חריג למדי בספרות ראשית קריאה), וביטויים שלא יהיו בהכרח נהירים לילדים. אינני מוצא בכך פגם כיוון שכך נחשפים לעושר של השפה ולא רק למה שקל לפענח, וגם אם לא הכול מובן – זה ממש לא נורא. לא הכול חייבים להבין, כפי שאם קטע מסוים לא יהיה מעניין – אפשר לדלג עליו.
"במקרה הספציפי הזה, המוזיקליות והקצב של הסיפור נתמכים גם על-ידי המשחקים הלשוניים ואני חושב שילדים ישמחו לקרוא מלים מתנגנות שכאלו, גם אם לא יבינו בעת הקריאה את משמעותן, אף על פי שניתן להסיק לא פעם מההקשר ובתיווך האיורים. כדאי לתת יותר קרדיט לילדים בעניין הלשוני. זה אולי המקום לציין שאחד הדברים שהיו חשובים לי הוא שהספרים ב'הרפתקה ראשונה' יהיו מהנים גם עבור המבוגרים, זאת משום שניתן להקריא את הספרים לילדים או לקרוא אותם יחד איתם, והרי אין דבר מתסכל יותר להורה מלקרוא ספר שמשעמם אותו. בכך אנו מעמיקים את חוויית הקריאה המשותפת, ואני מאמין שאם הורה יקרא לילדו ספר מהסדרה בגיל 5 או 6, וגם יסביר ביטויים לא מובנים, הילדים יחזרו לספר בשלב מאוחר יותר והחוויה תהיה כפולה".

השימוש בקיצור ת' כתרגום לסלנג או לעילגות של דמות שנוי במחלוקת. בספר בחרו המתרגמים להשתמש בו, למשל ב"אנחנו לא צריכים ת'חיים שלך" או "גונבים לנו ת'פשטידה". האם לא בעייתי להציג עברית שאינה תקנית בשלב ראשית-קריאה, כשהילדים רק מתחילים להכיר את השפה העברית בביטוי הכתוב שלה?
"ממש לא! חשוב להפריד בין תרגום רע מבחינה לשונית, שבאמת מציג עברית שאינה תקנית, לבין תרגום שהולם ותואם את המקור. ילדים נחשפים לשיבושי לשון כל הזמן וגם יוצרים כאלו בעצמם. ספרות טובה תרחיב את השפה ותציג מבעים שונים, שכן כפי שבמציאות ישנם אנשים שמדברים בצורה מסוימת, כך גם הדמויות: דיבור במשלב גבוה יותר (כמו באניפ בלוגם הקואלה האצילי) או דיבור משובש וקפריזי הרווי בסלנג (כמו ביל המלח). זהו אמצעי אמנותי לגיטימי ואף חשוב מאוד.
"לא ייתכן שכולם ידברו באותו אופן, רק בשם התקינות הלשונית, והשימוש בקיצור ת' הוא כל כך רווח גם בחיי היומיום, שאינני מוצא בו בעייתיות, על אחת כמה וכמה כשהוא מאפשר לאפיין את הדמות הספציפית ולהעביר את סגנונה ומרצה. ישנם לא מעט ספרים לראשית קריאה שמנסים להתחקות אחר השפה הדיבורית וזונחים לחלוטין את העיצוב הספרותי הלשוני, וזוהי מבחינתי בעיה".

וזה הזמן לחשוף את הקלפים: מה התוכניות להמשך הסדרה? באילו ספרים נזכה בעתיד?
"לצערי, לא אוכל לחשוף בשלב זה את כל התכניות, עד שיהיו סגורות וחתומות, אבל אספר שהספר הבא בסדרה הוא גם כן קלסיקה אוסטרלית, הנחשבת ל'פו הדב' של אוסטרליה – יצירתה של הסופרת והמאיירת מיי גיבס, ששמה 'הרפתקאותיהם המופלאות של ספלולון וכרבולון' שתרגמה נהדר יעל ענבר. מדובר בספר שברא מיתולוגיה אוסטרלית חדשה, ועולים ממנו ערכים הומניסטיים ואקולוגיים, כמובן מבלי לפגוע באיכות הספרותית של היצירה.
"אני מקווה שיעלה בידינו לתרגם עוד סיפורים של ג'ני החתולה, שזכו עד כה להצלחה, ובעיקר – להביא יצירות מכל רחבי העולם, לא רק האנגלוסקסי והמערבי, כדי לאפשר לילדי ישראל לגדול על ספרות מעולה שילדים ממקומות רחוקים מהם גדלים עליה; ספרות מגוונת, עכשווית במובן זה שהיא עודנה רלוונטית וכזו שתפתח להם שער לעולם הספרות ותרצף להם את הדרך בעושר של שפה ואיור".

5 תגובות »

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.

(RSS) פוסטים | (RSS) תגובות | תבנית: Arthemia | התאמה לעברית: We CMS | לוגו: מיכל אריאלי