ראשי » בעלי מלאכה, דברים ברשת, חדשות, טכנולוגיה, כללי

להוצאות ספרים מותר למחות בפייסבוק? ריאיון משולש

לא הבנתי איך מסוגלים לשרוד שעתיים באמצע השדרה בלחות של אוגוסט. או שתי דקות. לא הבנתי איך הם ישנים, איך סובלים את הרעש. הלכנו לאורכה ומחצית הדרך חזרה ולא מצאתי את לבי בין הצעירים בשרוואלים ובירה בידם ובין שלל אוהלים שקידמו מסרים הנוגעים לזכויות בעלי חיים, זכויות אבות גרושים, ענייני קנאביס רפואי, קבוצות מחול מודרני ומעגלי מתופפים. אולי בתקופה טובה יותר הייתי צוללת לעומק העניין, קוראת יותר, מקשיבה, אבל בימים האלו שבהם כל רסיס אנרגיה מופנה לאפיקים אחרים, אין עוד מאגר נסתר לשאוב ממנו יכולות קסם כאלה.

אלפי מילים נשפכו על המחאה הזו, מאות לינקים וסרטונים ושירים עשו את דרכם הלוך ושוב ולא מעט אנשים גייסו את הפרופילים שלהם ברשתות החברתיות כדי להיאבק על מה שחשוב להם.

בין אלה אפשר היה למצוא גם את עמוד הפייסבוק של הספרייה החדשה מבית הקיבוץ המאוחד, שקרא לאנשים להצטרף להפגנות ההמוניות ואף פרסם את נאומה של דפני ליף. לא כולם אהבו את ההתגייסות למטרה, והגולש עמית ידידיה, שהוא במקרה גם קרוב משפחה וידיד, העיר על כך על גבי העמוד. הנה מקטע מתוך אותו דיון:

"אני נהנה מזה כמה חודשים מהעדכונים והביקורות של הוצאת הספרייה החדשה על ספרים חדשים", מספר עמית. "לאחרונה החלתי לראות בשמם עדכונים רבים על המאבק החברתי, זמנים של הפגנות והזמנות להשתתפות פעילה. באחד העדכונים שלהם הוספתי תגובה, ש'מספיק כבר עם ההתחנפות התקשורתית, ולדעתי בעמוד של הוצאה מסחרית או כל גוף עסקי אחר לא צריכים להופיע הקשרים פוליטיים שלא קשורים לגוף שעומד מאחוריה'. התשובה שקיבלתי היא שהם חושבים שזה מתאים גם אם במחיר אובדן של חלק מהלקוחות שלהם".

האם זה לא מתפקידה של הוצאת ספרים להוות גם סמן חברתי או פוליטי?
"למרות שהוצאת ספרים היא גוף עסקי, אין לי שום בעיה שהיא תנסה לקדם אג'נדה פוליטית באמצעות זכותה לבחור אילו ספרים להוציא. בעידן שלפני הפייסבוק מידת התמיכה שלי בהם היתה מסתכמת בשאלה האם אני קונה ספרים שלהם או לא. היום, בעידן החדש, כשאני מבקש לעקוב אחרי דף ההוצאה בפייסבוק אני מעוניין ומצפה לקבל עדכונים על ספרים, ספרות וסופרים ולא על מחאות חברתיות או פוליטיקה או כל נושא אחר שאינו קשור לעניין. מנקודת המבט שלי – יש חוזה לא כתוב בינינו שבו אני נותן להם רשות 'לשלוח' לי מידע רלוונטי ושיווקי על תחום העיסוק שלהם – ספרים במקרה הזה – והם מחויבים שלא להלאות אותי בנושאים שלא מן העניין, כמו כל גוף מסחרי אחר. תארי לעצמך שהבנק שלך יתחיל לשלוח לך מידע בנושא עמדתו על הריכוזיות במשק, או שתנובה תעלה פוסטים על התנגדותה לפתיחת משק החלב לייבוא. זה פשוט לא שייך".

ואם מנהל העמוד היה מזדהה בפעילותו, זה היה משנה משהו?
"לא. אפילו אם הוא היה חשוף, כיוון שהוא מדבר בשם הספרייה החדשה, לא היה הבדל מבחינתי. אם יש לו או לה מה להגיד בנושא, המקום לעשות זאת הוא העמוד הפרטי שלו. ניצול הבמה שנותן לו העמוד הרשמי של ההוצאה הוא הפסול בעיניי".

האם הם הפסידו אותך גם כקורא?
"אני לא יודע אם הם הפסידו אותי כקורא. את ספריי אני בוחר לגופו של ספר או סופר ולא לגופו של מו"ל. מה שהם כן הפסידו זה את ערוץ השיווק של הפייסבוק אליי, כך שבוודאי אהיה פחות חשוף לכותרים חודשים שהם מוציאים וסביר להניח שזה ישפיע על קניות הספרים העתידיות שלי".

תמר פלג, אחראית קשרי האינטרנט של הספרייה החדשה, הסכימה לענות על שאלות שנוגעות לתמיכתם במחאה החברתית, ולהסביר את הרציונל שמאחורי שימוש בפרופילים החברתיים של הספרייה. האם באמת כל תפקידה של הוצאת ספרים בישראל היא להעביר מסרים שיווקיים לקהל הקוראים שלה? ומה קורה אם מעלים שיר לעמוד הפייסבוק – האם הוא יכול תמיד להיות "נקי" מהקשרים קונקרטיים, חברתיים או פוליטיים?

תמר, מדוע החלטתם לרתום את הפעילות ברשתות החברתיות לטובת המחאה הנוכחית?
"הפעילות שלנו ברשתות החברתיות מתייחסת בעיקר לספרים שלנו, ולספרות בכלל, אבל מדי פעם חשוב לנו להתבטא גם בעניינים חוץ-ספרותיים שמעסיקים אותנו. הרי ספרות לא מתקיימת בוואקום. ההחלטה, יש לומר, היא כולה שלי, וההוצאה סומכת עליי שאשתמש בחופש הפעולה שלי באופן ראוי. כשהחלו להתברר ממדיה של מחאת האוהלים לא חשבתי שנכון להמשיך לנהל את דפי הפייסבוק והטוויטר שלנו כאילו שום דבר לא קורה שם בחוץ".

מלבד הפרסומים בפייסבוק ובטוויטר, נעשתה פעילות נוספת בשם ההוצאה?
"פרסמתי באתר הספרייה החדשה טור בשם 'מחאת האוהלים, מחאת המו"לים', על הקשר בין המאבק הממושך שלנו למען חוק הספרים לבין המחאה. גם 'שיר חללים קטן' של נתן זך, השיר של ברכט 'בני הצעיר שואל' והשיר של חנוך לוין לוין 'היום יום ראשון', שפרסמתי בשבועות האחרונים באתר, נבחרו מתוך מעורבותנו במחאה. בטקסט שליווה את שירו של חנוך לוין, שפורסם באתר ב-6.8 (לפני הפגנת-הענק הקודמת), כתבנו: 'בימי המחאה הללו אנו שומעים שלל הבטחות שמימושן ישוב ויידחה ל'יום שבת הבא', ומצטרפים למאות-האלפים שצועדים במוצאי שבת'. קישורים לכל אלה נשלחו לחברי מועדון הספרייה החדשה בניוזלטר שלנו, והובאו כמובן גם בפייסבוק ובטוויטר. ערכנו גם מבצע במועדון הספרייה החדשה בשם 'צדק ספרותי', שליוו אותו כנספח ארבעה ספרים נבחרים של הוצאת הקיבוץ המאוחד על היבטים שונים של צדק חברתי".

האם את רואה זאת מתפקידן של הוצאות הספרים בישראל להוות גם סמן חברתי או פוליטי?
"אני לא מתייחסת לכך כאל 'תפקיד'. יש הוצאות מסחריות גדולות שהן סופרמרקט של ספרים מכל המינים והסוגים, ואינן גוף תרבותי מובהק. ישנן הוצאות שנושאים חברתיים או פוליטיים פחות מעניינים אותן. ויש גם כמה הוצאות שהספרים שהן בוחרות להוציא מבטאים יפה את מעורבותן, גם אם פעילות הרשת שלהן לא כוללת התבטאויות מפורשות בעניינים חברתיים ו/או פוליטיים. הספרייה החדשה היא בעלת זהות ספרותית ברורה, שמשתמעת ממנה גם השקפת עולם.
"היסטורית, 'סימן קריאה' (השותפה בספרייה החדשה לצד הוצאת הקיבוץ המאוחד) הייתה מעורבת במאבק גדול למען חופש הביטוי כאשר העיתונות תקפה את כתב העת שלנו בעקבות פרסום שירו של יצחק לאור 'המנון לגוש' – שיר אירוני נגד גוש אמונים (בחוברת 16-17, 1983). במקרה אחר נתבע כתב העת על ידי כהנא בשל שירים שכינו אותו 'נאצי'. נאבקנו, במשפט מסוקר למדי – שבמהלכו נרצח כהנא – וזכינו. סיפור ידוע נוסף הוא המאבק של 'סימן קריאה' מול הנשיא הרצוג, לאחר שביקש לצנזר משפט שעסק באלוהים במחזה של ארנולד שרמן בתיאטרון חיפה.
"'ספרי סימן קריאה' הוציאה עם תנועת 'יש גבול' את הספר 'גבול הציות', שעסק בתופעת הסרבנות ובשאלת הצדקתה, ואת 'הזמן הצהוב' של דויד גרוסמן, ובהמשך – כבר בספרייה החדשה – הוצאנו את 'נוכחים נפקדים' של גרוסמן ואת 'לשתות מהים של עזה' של עמירה הס. ואלה רק כמה דוגמאות. עם היסטוריה כזו, נדמה לי שהתמיכה הפומבית שלנו במחאה החברתית היא טבעית ומתבקשת, ובסך הכל מינורית למדי לעומת המעורבות החברתית-פוליטית שלנו בעבר. קשה לומר שביטאנו כאן איזו עמדה אמיצה ומתריסה. במקרה הנוכחי, הצטרפנו לקונצנזוס".

הפעילות הנוכחית קשורה להירתמותכם גם למאבק הסופרים?
"אני מניחה שההיכרות הקרובה והכאובה עם פגעי 'הכלכלה החופשית' בשוק הספרים העמיקה את תחושת המעורבות שלנו. בטור שלי שעסק בכך כתבתי: 'הגורמים החזקים מנצלים את כוחם לצבירת רווחים נוספים – ובשל עוצמתם האדירה לא ניתן להתחרות בהם, כשם שלא ניתן לעמוד מולם ולתבוע תנאים הוגנים, כי מי אנו לעומתם. ולכן אין סחר הוגן, ואין כבוד, ולמרות עבודתנו הקשה והטובה אנו לא יכולים להתקיים'. המשפט הזה התייחס לשוק הספרים, אבל הוא מתאר את המתרחש במשק כולו. אבל התמיכה שלנו במחאה החברתית חורגת מן המאבק למען תיקון קלקלותיו האיומות של שוק הספרים".

הפעילות מתבצעת תחת סמל הספרייה החדשה, וייתכן כמובן שלא כל עובדי הספרייה החדשה תומכים במחאה או בדרכה – מי קובע מתי מתגייסים לטובת עניין מסוים?
"איננו מתייחסים לאנשים הקשורים לפעילותנו הספרותית (סופרים, מתרגמים, עורכים) כ'עובדים' שלנו, ואני לא חושבת שמישהו מהם מתייחס לדף הספרייה החדשה בפייסבוק כדף-דוברות מטעמו. גם הקוראים אינם רואים זאת כך. זהותנו, בהקשר זה, אינה שקלול של ההשקפות שבהן מחזיקים הכותבים הקשורים אלינו. ועם כל זאת, אני מעריכה שמרביתם שמחים להיות קשורים להוצאה שמביעה תמיכה במחאה. דויד גרוסמן, סופר מרכזי שלנו, ביקר תכופות במאהלים, השתתף בצעדות, ופרסם מאמר תמיכה גדול בעיתון הנפוץ במדינה. א"ב יהושע ביקר במאהל לווינסקי. טל ניצן, שעורכת אצלנו את סדרת 'לטינו' ותרגמה ספרים רבים שלנו, כותבת בהתמדה ובחריפות על המחאה בדף הפייסבוק שלה. חגי ליניק, מן הדור החדש של הסופרים שלנו, היה מעורב ודרבן את חבריו להשתתף. והיו אחרים שהביעו אהדה לפעילות שלי ברשת בעניין זה, בשמי ובשם ההוצאה".

האם הערות הגולשים משפיעות על האופן שבו תתייחסו בעתיד לנושאים חברתיים ופוליטיים?
"קיבלנו הרבה יותר הערות מגולשים, וליתר דיוק התקפות, כאשר פרסמנו בזמנו בדף הפייסבוק שלנו את קטע הווידיאו שבו דויד גרוסמן מספר, בריאיון לכתב בחו"ל, על מחשבות שעברו בו בנוגע לעזיבת הארץ. הפרסום ההוא כנראה יצר סינון טבעי, היו כמה אנשים שפרשו מן הדף (בזעם), וחסכו מאיתנו התלהמויות נוספות.
"על תמיכתנו במחאה לא הייתה כמעט שום תגובה שלילית. הייתה התרעמות אחת, כשפרסמנו את הנאום של דפני ליף למחרת הפגנת החצי-מיליון, ולמיטב ידיעתי הגולש בחר לפרוש מהדף. תגובות כאלה אינן משפיעות על ההתייחסות שלנו למחאה, או לכל עניין אחר. מובן שלא כל קוראינו יסכימו עם כל עמדותינו, והם תמיד מוזמנים להגיב. מי יודע, אולי אפילו נשתכנע".

מי שהייתה מעורבת ושקועה (עדיין) כל כולה במחאה בחודשיים האחרונים היא הסופרת והעורכת רוני גלבפיש ("סיפור קטן ומלוכלך"), שיזמה את פרויקט "שעת סיפור" במאהל המרכזי בשדרות רוטשילד תל אביב והביאה לשם סופרי ילדים מהשורה הראשונה, מאמינה שאנשי הרוח חשובים במיוחד כשמדובר במאבק ציבורי וביכולתם להשפיע על תודעתם של אחרים. "כולם חשובים", היא אומרת. "כל אזרח שהצטרף ותמך הוא חשוב. החשיבות המסוימת של אנשי הרוח היא ביכולתם להסיט את תשומת הלב הציבורית אל המאבק ולעורר מחשבה אצל מי שיצירתם חשובה לו.

"בעבר אנשי הרוח נתפסו באופן מאוד מובהק כמצפן המוסרי והערכי של החברה. התהליכים שהחברה עברה בעשורים האחרונים הסיטו אותם ממרכז הדיון הציבורי, ובכל זאת, לטעמי יש משקל וחשיבות לאמירה של איש רוח. סופר שהשפיע על תפישת עולמנו, שגרם לנו לחשוב ולבחור אחרת, יש לו מעמד מיוחד בחיינו. אנחנו מפתחים איתו מערכת יחסים רגשית ואינטלקטואלית, ואפילו תחושה של היכרות וקרבה אינטימיות.
"מרגע שיוצר זוכה להשפיע באופן כזה על תודעה של אחרים, הוא יכול לבחור להשתמש בהשפעה הזו, בזכות הזו, כדי לפנות אל בני אדם ולהשפיע עליהם בתחומים נוספים.
"המאבק הזה יוצא דופן בהיקפי התמיכה שהוא זוכה להם. תחתיו רוחשת תחושה עמוקה של חברה פגומה שאבדה את מצפונה המוסרי בתחום החברתי, ולא רק שם. זה זמן שבו כל מי שעוסק בערכים ובמוסר – ואמנות עוסקת בזה גם זה – צריך לדבר בו את אשר על דעתו. חשוב להדגיש: לטעמי זו אינה חובתו של איש הרוח, אלא זכות גדולה".

 אותו הדבר תקף כשמדובר בשימוש בשם ההוצאה ובסמלה כדי להעביר מסר לקוראים? ואם היה מדובר במטרה אחרת, שאיננה מוסכמת עלייך ומוצדקת מבחינתך?
"הוצאת ספרים היא גוף משונה. חלקו מבנה מסחרי-כלכלי, חלקו מעשה תרבותי וערכי. מלכתחילה המבנה הזה מזמן קונפליקט. כשמתבוננים בהתנהלות של ההוצאות שבחרו לתמוך במאבק באופן מובהק מבעד לפריזמה הזו, ברור שההכרעה הזו היא חלק מהדי.אנ.איי של הוצאות הספרים ממילא.
"ההוצאות הגדולות לא תמכו במאבק באופן רשמי. מאחורי הקלעים יש לציין שרבות מהן שיתפו איתנו פעולה. במסגרת שעות העבודה יצרו עובדי ההוצאות קשר בין הסופרים לבין הצוות שלנו, לעתים קרובות ביוזמתם. ההוצאות תרמו ארגזי ספרים למאהלים השונים. נציגיהם ברשתות חברתיות הגיבו לפעילויות שלנו ואף המליצו עליהן לפרקים.
"עם זאת, בהוצאות הללו הובהר לנו שההוצאה אינה יכולה לתמוך באופן רשמי במאבק. כל ההוצאות שתרמו ספרים הביאו אותם בצנעה וללא כל ניסיון לקידום עצמי. זה נכון גם לגבי ההוצאות הגדולות, ועל כך נתונה להם הערכתנו הכנה.
"בהוצאות הקטנות, לעומת זאת, המצב היה שונה לחלוטין. טווח התמיכה נע בין פעילות הרשת של הספרייה החדשה, שכללה הבעת תמיכה ברורה ואמיצה ברשתות חברתיות תחת לוגו ההוצאה, ועד להוצאת גרף, שבעליה רני גרף ועורך הבלוג שלה דידי חנוך היו שותפים מרכזיים במהלך של הבאת הסופרים לשדרה, בין אם לשעת סיפור או למפגשים עם הנהגת המחאה. פעילותם כללה אספקת ספרים לספריית המאהל, פרסום רשימות תמיכה בבלוג ההוצאה ועבודת שטח בשעת הסיפור ובמפגשי הסופרים עם התקשורת.
"אני חושבת שהמודל שהציבו ההוצאות הללו מציב אותן כאלטרנטיבה תרבותית חיה ובועטת להוצאות הענק. בבחירה שלהן לתמוך במאבק באופן פעיל הוצאת הספרייה החדשה והוצאת גרף סימנו את עצמן כגורם תרבותי מעורב ואכפתי שאידיאולוגיה וערכים חשובים לו יותר מאשר טעמי השוק.
"אני מקבלת את העובדה שההוצאות הגדולות אינן יכולות להרשות לעצמן מעורבות פוליטית מן הסוג הזה. אני מאוד אסירת תודה, לעומת זאת, להוצאות הקטנות שיכלו לבחור אחרת, ואכן עשו זאת. האם הייתי תומכת בהוצאה שפועלת בניגוד לדעתי? לחלוטין כן. הייתי מעריכה את האומץ הנדרש לצאת באמירה ברורה, גם אם היא לא תנעם לאוזניי".

לדעתך המחאה קשורה גם במה שמתחולל כיום בשוק הספרים ובמחאת הסופרים על הקושי שלהם להתקיים?
"יש קשר בין מצב שוק הספרים לבין המאבק. אפילו, עצם השם, 'שוק הספרים' מטלטל ומטריד. פעם דיברנו על שדה הספרות, המרחב התרבותי. היום המילה שוק שולטת בכל. מצבו המעורער של שוק הספרים הוא תוצאה של הרבה מאותם תהליכים שכנגדם מכוון מאבק יולי 2011. הייתי רוצה להאמין שהקו הערכי והאכפתי שמוביל את המחאה כולה יוביל גם את השוק הכלכלי כולו להתנהלות הגונה יותר, אבל אפילו תמימותי המופלגת אינה מספקת כדי להגיע למחוזות הללו.
"ראוי לציין שהעובדה שאנשים קוראים פחות בהחלט משפיעה על מצבו של מעמד הביניים ועל התפתחות התודעה החברתית והערכית שלו. השיטה הנוכחית, שבה מובלטים בסט סלרים מעטים במבצעים על חשבון רוב הספרים, היא בעייתית ערכית בדיוק באופן שבו ההתנהלות של מונופולים (או, כמו בשוק הספרות הישראלי, דואופולים) בעייתית. ודאי שזה קשור למחאה.
"עם זאת, לא מדובר במחולל משמעותי במיוחד של המאבק. הקושי של סופרים להתקיים הוא רק חלק מהקושי של ציבור רחב להתקיים, והורדת מחירי הדיור ויוקר המחיה בכלל תסייע לכולם, והסופרים אינם יוצאי דופן בכלל זה".

ומילה לסיום (אם מישהו עוד הגיע לשורה הזאת), לטעמי התרגלנו בשנים האחרונות להיות לקוחות וצרכנים ולדרוש התנהגות מסוימת מהגופים ומהאנשים שמקיפים ו"משרתים" אותנו, בעוד שאפשר בהחלט לצפות שלמי שישנו מנדט תרבותי בחיינו ובחנויות הספרים יהיה גם מה לומר על העולם, ולא רק בין שתי כריכות נייר. הבעייתיות בפייסבוק ובטוויטר מתחילה בכך שאי אפשר להסתיר או להתעלם ממסרים מסוימים, ועליך להחליט בצורה גורפת על קבלת עדכונים. ונדמה לי גם ששאלות כן-לא-שחור-לבן כאלה הן הדבר הכי רחוק שאפשר לדמיין ממה שהלך כאן ביולי-אוגוסט 2011.

28 תגובות »

  • יותם שווימר כתב:

    תודה רבה על הבמה שהוקדשה כאן לדיון כה חשוב. כמי שמסכים עם תמר פלג ורוני גלבפיש, שמחתי לקרוא את משנתן, כשזו מנוסחת בבהירות וברצינות רבה. טוב גם שיתוף הפעולה של עמית בראיון המשולש, שסיפק זווית אחרת וחשובה אף היא, גם אם אינני מסכים עמה. בעידן הנוכחי, יש לי צמא לגופים תרבותיים שיציגו משנה פוליטית-חברתית גם מעבר לבחירות שנעשות במסגרת הפעילות התרבותית שלהם. את התרבות לא ניתן להפריד מהדעות החברתיות-פוליטיות והפייסבוק מתפקד מזה זמן ככלי תקשורתי מרכזי בעניינים אלו (לצד היותו גם כלי שיווקי עבור גורמים מסוימים). אינני רואה סתירה בין לקיחת חלק במחאה זו או אחרת ובין תוכן שיווקי של הוצאת ספרים (ובאופן אישי, אם לא הייתי מסכים עם האמירות הייתי מגיב או מתעלם ומתרכז בעדכונים הרלוונטים לגבי), מאותו טעם שאינני רואה בעולם המו"לות שוק וחושב שיש להניע מהלכים תרבותיים (שהם מהלכים פוליטיים וחברתיים) על-מנת שהיצירה האמנותית תהיה במרכז, לצד תמורה ראויה לכל מי שלא מצליח להתפרנס בכבוד. ובהמשך לדיון שכבר נערך בפייסבוק: "תנובה" או "קסטרו" לדוגמא, משתמשות בדף הפייסבוק שלהן ככלי שיווקי גרידא. "הספריה החדשה", מתוקף היותה הוצאת ספרים עם אג'נדה חברתית מסוימת, "מרשה לעצמה" להשמיע דעות הקשורות למחאה כחלק מתפיסת העולם שלה וכחלק מהתפיסה של תפקידה כגוף תרבותי בישראל, כפי שעשתה בנוגע ל"חוק הצרפתי" ואינני חושב שיש לעשות איפה ואיפה, שכן בשני המקרים מדובר במחאה חברתית. בכך היא שונה מחברה שמשווקת נעליים או חומרי בניין, ובדיוק בגלל זה מאבק המו"לים הוא צודק כי ספרות היא תרבות ולא (או לא רק, תלוי את מי שואלים) מוצר צריכה. מה גם שתמר פלג מזדהה כמנהלת הדף של "הספריה החדשה" ואיננה דמות אנונימית המייצגת גוף מסחרי כלשהו. יישר כוח על פרסום הראיון.

    [Reply]

  • יואב ספיר כתב:

    הבעייתיות מתחילה בכך שבניגוד לארצות נאורות, בישראל המנדט "התרבותי" נלקח לדעות מסוג אחד ומיושם נגד דעות מסוג אחר. כאשר יהיו הוצאות ספרים שיבטאו את שליחותן התרבותית בתמיכה בשוק החופשי, למשל, או בהתנחלויות, או בזכותן של המכוניות לנסוע ושל המעשנים לעשן, או בכל דעה אחרת שחורגת מהקונפורמיזם הנמוך של שדרות רוטשילד, אז תהיה לנו תרבות מפותחת. עד אז, השימוש במונח "מנדט תרבותי" להצדקת פעילות כזו הוא זילות של התרבות.

    [Reply]

  • אלירז כתב:

    תודה על רשימה מעמיקה, מאירת עיניים ומעוררת מחשבה.

    [Reply]

  • הדס כתב:

    התגעגעתי לרשימות שלך. מרתק ומקסים, תודה!

    [Reply]

  • דנה כתב:

    מעניין ביותר. עוד לא החלטתי מה דעתי. תודה.

    [Reply]

  • תמר, הספריה החדשה כתב:

    עדנה, תודה על הפוסט! האפשרות להסביר את עצמנו בהרחבה שימחה אותי מאוד. יואב, אתה צודק: במקרה הנוכחי בהחלט הצטרפנו לקונצנזוס. התבטאותנו בנוגע למחאה היא דוגמה יחסית מינורית להזדהות פומבית של ההוצאה עם עמדות בנושאים חברתיים ופוליטיים. היא נראתה לי טבעית ומתבקשת, ולא חשבתי שהיא תיתפס כצעד בעל משמעות מיוחדת. לכן השאלות של עדנה די הפתיעו אותי. אבל הן חידדו גם לי את ההכרה בכך שמבחינתי יש מקום להתבטאויות של ההוצאה בנושאים מסוג זה. ההחלטה באיזה נושא להתבטא היא פועל-יוצא של החשיבות שאנו מייחסים לו והמידה שבה הוא מעסיק אותנו ונראה לנו מהותי לפעילותנו.

    [Reply]

    יואב ספיר Reply:

    זה באמת לא צעד בעל משמעות מיוחדת. אינני רואה כל צורך להיתלות כאן באילנות גבוהים של "תרבות". אין שום דבר "תרבותי" במיוחד בהזדהות עם מאבק רוטשילד. זוהי דעתך האישית, שקיבלה במה במסגרת ההוצאה, ותו לא. לא צריך להעצים את זה. הבעיה האמיתית היא, כאמור, הניסיון לבצע פוליטיזציה של התרבות לטובת השקפה א' ונגד השקפה ב'. הוגים משמעותיים ביותר כדוגמת האייק וראנד לא היו מזדהים, מן הסתם, עם המסרים המרכזיים של מחאת רוטשילד והניסיון להצדיק תמיכה במחאה כמהלך "תרבותי", כאילו "התרבות" עומדת לצד המחמאה, הוא מגוחך במקרה הטוב. במקרה הרע, הוא רומז שתרבות הכלכלה החופשית ותרבות הימין בכלל אינה "תרבות", וזו כשלעצמה עמדה אנטי-תרבותית.

    [Reply]

    תמר, הספריה החדשה Reply:

    יואב, אנו מדברים בשם עצמנו, בלי לרמוז דבר בנוגע לאחרים. הוצאנו את 'אלה תולדות' של מורנטה, את ספריו של סאראמאגו, את פרימו לוי, דויד גרוסמן – לא את איין ראנד. יש לכך משמעות. אני לא רוצה להיכנס כאן לשאלה האם תיתכן ספרות גדולה שאינה הומניסטית. יש קשר בין הספרות שאנו מעריכים ומטפחים לבין השקפת העולם שלנו, ולעתים אנו מוצאים לנכון לבטא את השקפת העולם הזאת בהקשר לאקטואליה הישראלית. במקרה הנוכחי קיים קשר ישיר בין התפיסה הכלכלית שעוררה את המחאה לבין מצבו הבלתי נסבל של שוק הספרים, שפוגע אנושות בתרבות הקריאה בישראל.

    [Reply]

    יואב ספיר Reply:

    אני חושב שאנחנו מדברים על שני דברים שונים. נכון שדוד גרוסמן הוא גם חלק מהתרבות שלנו. ואין שום בעיה עם הוצאה א' שמזדהה עם גרוסמן (לדוגמא) ומקישה מזה לאירועים פוליטיים. גם אין שום בעיה עם הוצאה ב' שמזדהה עם ראנד (לענ"ד יותר חשובה ומשפיעה מגרוסמן) ומקישה מכך לאירועים פוליטיים, מזווית אחרת. הבעיה מתחילה אם אחת מהן, א' או ב', תנמק את המהלך כאקט "תרבותי", משום שמכאן משתמע שהעמדה ההפוכה היא "לא-תרבותית".

    אין לי בעיה עם אנשים שרוצים להכניס פיקוח לשוק הספרים הישראלי. אבל זו עמדה כלכלית ואין בה שום דבר "תרבותי". וממילא, השאיפה לשמור על מרחב הספרות הישראלי פתוח, ליברלי וללא פיקוח ממשלתי, אינה פחות "תרבותית" מהשאיפה להגבילו.

    רני גרף Reply:

    יואב,
    משום מה אתה מניח שאם הוצאה א' מגדירה פעולה שלה כתרבותית אוטוטמטית פעולה הפוכה של הוצאה אחרת אינה תרבותית, ואני לא יודע מהיכן אתה לוקח את הנחות היסוד הללו. מדוע גם א' וגם ב' אינן תרבותיות בה במידה? יתכן שיש ויכוח על ה"תרבות" שבמעשה זה או אחר, אבל זה הכל.

    בנוגע לפיקוח על שוק הספרים הישראלי:
    אני סבור שמהות ההתמרמרות על מה שקורה בשוק הזה היא עודף הריכוזיות הענק שקיים בו מה שגורם לחוסר תחרות שוויונית ולריכוזיות יתר שנובעת מבעלות צולבת. נדמה לי שאפילו באמריקה לא מותרים דברים מסוג זה שדווקא מסתדרים היטב עם רוסיה הפוסט קומוניסטית מוכת האוליגרכים. אני לא יודע מה איין ראנד היתה אומרת על זה, אבל זה לא באמת משנה. כבודה של ראנד במקומו מונח, אבל ספרות גדולה היא מעולם לא כתבה (דמויות שטוחות ובובתיות שנועדו להעביר מסרים פדגוגיים מטעם הסופרת – היה עדיף שהיתה כותבת מאניפסט) וגם רעיונותיה תמיד נראו לי תמוהים ומשונים. כל זה לא בא לומר, כמובן, שספריה אינם תרבותיים. אחד הדברים המאפיינים תרבות הוא גם חוסר ההסכמה והויכוחים שמובנים בה. אחרת זו לא היתה תרבות.

    נורית גולן Reply:

    מסכימה עם כל מלה. אין מה להוסיף. בהיסטריה ההמונית קול אחד שפוי והגיוני.

    [Reply]

    תמר, הספריה החדשה Reply:

    נורית, אם הבנתי נכון, בעינייך תמיכתנו הפומבית במחאה שייכת ל"היסטריה המונית", ולא לקולות השפויים וההגיוניים שעמם את נמנית. בעיני זו התייחסות פטרונית-משהו, שהוצגה ללא הנמקה, והיא גם לא לגמרי רלוונטית לנקודה שהועלתה בפוסט: האם ההיסטריה היא בעצם ההצטרפות שלנו לקריאה שמשותפת לרבים? כלומר, אילו הבענו עמדה ביקורתית כלפי המחאה היינו גם אנו "קול שפוי והגיוני"? אך עניינו של הוויכוח כאן אינו בצדקתה של מחאה, אלא בעצם השימוש של הוצאת ספרים ברשת החברתית כבמה אפשרית להתבטאות (בעד או נגד) גם בנושא הזה. ובנוגע לכך, מעבר לכל הדברים שכבר נאמרו פה, אוסיף רק שבסופו של דבר, כמו בכל עניין אחר, זו גם שאלה של מידה נכונה, והקביעה מהי המידה הנכונה היא עניין של שיקול דעת, שמשתנה מן הסתם מאדם לאדם. למיטב שיקול דעתי, המידה שבה השתמשתי בדף הפייסבוק שלנו כאמצעי להבעת עמדתנו בנוגע למחאה היתה מתונה למדי, ולא השתלטה על התכנים הספרותיים שהם עיקר עניינו של הדף. יותר מכך, למיטב שיקול דעתי התעלמות מהתרחשות בסדר גודל כזה איננה אפשרות סבירה לגוף מעורב ובעל דעה.

  • רני גרף כתב:

    מבחינתי אתר של הוצאת ספרים (וכל גוף תרבותי אחר) נועד להציג לא רק את ספרי ההוצאה אלא גם את ה"ראש" של ההוצאה. זה אולי קשה קצת יותר בהוצאות הגדולות וה"תאגידיות", אבל בהוצאה קטנה זה לא רק אפשרי אלא גם חיוני. זהו חלק אינטגרלי מהזהות של ההוצאה. מבחינתי לא היתה שאלה בכלל אם להיות מעורב במחאה המסוימת הזו שיוצאת נגד כל כך הרבה דברים לא צודקים במדינה הזאת (לא נתחיל אפילו למנות), ואם בחלוקה של ספרים לשוכני המאהל יכולתי לסייע אפילו במקצת (מה לעשות, אני בשלן גרוע כך שסירים מלאים אוכל לא היו אופציה, מה גם שאוי למסכנים שהיו נאלצים לאכול אותם) דייני.

    אני לא יכול לדבר בשם הוצאות אחרות, אבל להוצאת "גרף" שאני עומד בראשה יש בהחלט נטייה פוליטית שנובעת מנטייתו הפוליטית של העומד בראש שדומה מאד לזו של עורכת ספרי הנוער. וגם אם זה לא ברור מכל הספרים, הרי שלפחות חלק מהם מאד ברורים בעניין: "האח הקטן" שבחרנו לחלק במאהל (עם ספרים נוספים) הוא ספר בעל אוריינטציה פוליטית חזקה. אני גם יכול לומר בפירוש שלו היה מגיע אלי טקסט כתוב נפלא בעל נטיות פחות הומניות (הליכוד וכל מה שימינה לו הוא בעיני לא הומני) הייתי מסרב להוציאו לאור, כי אין לי עניין לקדם דעות מסוג זה.

    גוף תרבותי כמו הוצאת ספרים אינו יכול שלא להביע דעה בענייני היום הבוערים במיוחד. גם בלוג ההוצאה מביע דעות פוליטיות פה ושם וזה בסדר גמור כי כל מעשה שאנו עושים בחיינו, וכל ספר שאנו בוחרים (או לא בוחרים) להוציא הוא בעצם החלטה פוליטית. ואם זה לא מוצא חן בעיני מי מהקוראים אומר לו מה שאומרים באנגלית: טאף! דיל ווית' איט! לא מוצא חן בעיניך, לא צריך. זו הכלה, זה מה יש.

    [Reply]

    עמית ידידיה Reply:

    רני,

    חשבתי שאתה מנהל הוצאת ספרים אבל מסתבר שזו סתם תעמולה זולה.
    איך אדם שמתיימר לאהוב ולקדם ספרות יכול לכתוב "אני גם יכול לומר בפירוש שלו היה מגיע אלי טקסט כתוב נפלא בעל נטיות פחות הומניות (הליכוד וכל מה שימינה לו הוא בעיני לא הומני) הייתי מסרב להוציאו לאור, כי אין לי עניין לקדם דעות מסוג זה"
    מה עם ההכלה שדיברת עליה?

    עמית

    [Reply]

    רני גרף Reply:

    עמית:
    אני לא מבין היכן הבעיה. למעשה, אני כלל לא בטוח מה הנקודה שאתה מנסה להדגים. הוצאת "גרף", כזכור, היא הוצאה פרטית לחלוטין שאינה תלויה בכסף ציבורי מכל גוף שהוא. וכגוף פרטי לחלוטין זכותה של ההוצאה לקדם טקסטים מסוג אחד על פני טקסטים מסוג אחר. אנו עושים את זה כל יום בבחירות איזה ספר לפרסם ואיזה לא. וממש כשם שזכותנו להעדיף טקסטים טובים על פני פחות טובים (לשם הדוגמה בלבד, ורק כדי להקצין קצת את העניינים, כמובן שמערכת השיקולים שלנו קצת יותר מורכבת) זכותנו המלאה להעדיף שלא לפרסם טקסט פוליטי בעל אוריינטציה פוליטית שאינה נראית לי או לנו. באותה מידה אתמוך בבחירה שונה של הוצאה אחרת לו תחליט לבצע בחירות גם על בסיס הפוך, גם אם לא אסכים ען הדעות המובעות שם. אבל אצלי בבית, ואני בהחלט רואה את ההוצאה כבית, לא יתפרסמו טקסטים לא הומניים. בחירה שלי, ולגמרי לגטימית.

    אגב, זהו דיון תיאורטי בלבד: עד היום עוד לא ממש עמדנו בפני בחירה שכזו, למעט ההחלטה המודעת להדגיש את איכויותיו האזרחיות של "האח הקטן" שעד כה הכי מתקרב (יחד עם הסאטירה "ינקי מקונטיקט" של מארק טוויין) לטקסטים פוליטיים שיתפרסמו בהוצאה.

    בנוגע לבלוג ההוצאה: היי, זה בלוג ההוצאה. הוא מייצג את הדעות שההוצאה תומכת בהן, והוא גם מייצג את הזהות של ההוצאה שנקבעת לא רק על ידי ספרים אלא גם על ידי טקסטים אחרים, מעשים ועוד. ממש כשם שחברת משקאות מסוימת בוחרת לתמוך בפרוייקט חברתי מסוים, כך זכותה של הוצאת ספרים לתמוך בפרוייקטים חברתיים או תנועות חברתיות ואף דעות פוליטיות מכל סוג שהוא. זה לא נעשה אצלנו הרבה – אם תעקוב אחר הבלוג תמצא שרוב רובו עוסק בספרים, אבל מדי פעם צץ גם פוסט בעל נטייה פוליטית וגם אז הוא קשור לספרים או ספרות.

    אני תוהה, עמית, אם תגובתך היתה זהה לו היה מדובר בדעות שאולי היו קרובות יותר ללבך.

    [Reply]

    עמית ידידיה Reply:

    רני,

    נניח שהוצאה גדולה, למשל ידיעות ספרים, תחליט לבטל חוזה עם סופר בעל דעות שמאלניות או תפסול כתב יד ותחזירו לסופר עם מכתב בנוסח "לא נוח לנו עם דיעותיך". הרי מיד יקפצו כל אותם מצקצקים אוטומטים ויזעקו "פאשיסטים, גזענים, חופש ביטוי" וכדומה. (במקרה של "ידיעות ספרים" והעומד בראשו בטח גם יזרקו כמה הערות ביחס לכיפה שעל ראשו וכולי) האם גם אז תעמוד לצידו ותצדיק את מעשיו?
    וגם אני תוהה, רני, האם הניסיון להסיט את הדיון לדיעותי האישיות הוא כיון שאין לך באמת תשובה טובה?

    לסיכום, טוב שהטבע שואף לסימטריה ואיזון כך שהקיצוניים נשארים בשוליים (משני הצדדים)

  • אסתי סגל כתב:

    אני רוצה להוסיף נקודה לדיון הזה ולהגיד שרק עכשיו בחודשיים האלו של המחאה נפל לי האסימון לגבי מצב מה שהיה ענף תרבותי והיום הוא שוק דורסני וצעקני.
    וגם קלטתי שבטח בכל הויכוחים שלי עם הממונה בימים בהם סיקרתי את הנושא, היא ניסתה לשדר לי רמזים שלא קלטתי – שאומרים: סתומה, את לא מבינה?
    את לא מבינה שזה הכל מדיניות מכוונת שבאה מלמעלה ולפחות כעשור?
    מדיניות שמטרתה להעביר את ההון לכמה ידיים פרטיות וריכוזיות, ולכן מה את מקשה עלי עם השאלות שלך על הוצאות קטנות שנסגרות, וחנויות ספרים קטנות שקורסות – הלא זו בדיוק מטרתנו – לחסל את כל חנויות הספרים העצמאיות ולהעביר את כוחות השוק לשתי רשתות ענק. וכנ"ל גם לגבי הוצאות.

    ובשורה הסופית – הוצאות הספרים היו צריכות להתייצב ראשונות במאהל. חבל שזה לא התאים לסטייל שלהן.

    [Reply]

  • רני גרף כתב:

    עמית,

    אני עונה לך כאן משום שהפתיל שלנו נסגר משום מה לתגובות.

    ידיעות היא הוצאה בעלת אוריינטציה ימנית גם כך, ואין בליבי עליה בשל כך. מה גם שהדוגמה שהבאת אינה טובה: ביטול חוזי הוא אקט משפטי וחמור. אני מדבר על כך שמן הסתם לא אחתים אדם כזה מראש בהוצאה שלי. יש לי שיקולים רבים להוצאה או אי הוצאה של ספרים בהוצאה, וזהו בהחלט אחד מהם. אין לי שום כוונה לבטל הסכם של אף אחד, יש לי את כל הכוונה שלא להחתים מישהו כזה מראש (ואני בכוונה חוזר על כך משום שחשוב להדגיש את הנקודה הזו).

    אין לי גם שום בעייה עם דעותיך האישיות, יהיו אשר יהיו. אבל מדוע אינך מכבד באותה מידה את דעותיי שלי ואת הדרך בה אני בוחר להביע אותן?

    [Reply]

    עמית ידידיה Reply:

    רני,

    אני מכבד מאוד את דעותיך. כל הדיון כאן סובב על האם הבמה הפייסבוקית השיווקית (ואני בכוונה מדגיש זאת) היא מקום ראוי. ברור שהקיר הפרטי שלך הוא מקום להביע את דעותיך באשר הם. כל האמור הוא באשר לעמוד ה"עסקי" של הגוף – במקרה זה הוצאת ספרים.

    עמית

    [Reply]

    רני גרף Reply:

    או, כאן – מן הסתם – אנו חלוקים: האתר של ההוצאה, עמוד הפייסבוק שלה וכו…, אינו כלי שיווקי. לפחות אינו רק כלי שיווקי אלא גם כלי שיווקי. כן, יהיו שם פרטים כאלה ואחרים על ספרי ההוצאה בעבר, הווה, עתיד וכו… אבל יהיה שם הרבה יותר: יש שם את הזהות של ההוצאה. וחלק מהזהות זו גם אידאולוגיה חברתית פוליטית. במקרה של גרף היא אולי לא מאד חזקה (בניגוד לרושם שמתקבל מהדיון כאן) במובן שלא כל פוסט עוסק ישירות בענינים אידאולוגיים, אבל מדי פעם יתגנב לשם פוסט פוליטי, ואין בכך שום דבר לא לגטימי: זהו חלק מהזהות של ההוצאה.

    ניתן להגדיר זהות של הוצאה על ידי הספרים שהיא בוחרת להוציא או לא להוציא (מה שמחזיר אותנו לדיון הקודם) וגם על ידי האתר של ההוצאה.

    ושתי הערות נוספות:

    1. גופים מסחריים רבים מטפחים אתרים אידאולוגיים, או כאלה שמיועדים להשליך אור אידאולוגי על עצמם: חברות רכב ודלק שרוצות להראות כמה הן ירוקות הן אולי הדוגמא הבולטת ביותר אבל בוודאי לא היחידה.

    2. גם עמוד הפייסבוק האישי של כל אחד מאיתנו הוא עמוד שיווקי בו אנו משווקים את עצמנו. אני לא יודע מה איתך, אבל אני לעמוד הפייסבוק האישי שלי וחשבון הטוויטר שלי לא אכניס דברים שלא ארצה להציג לראווה בפומבי, ולמרות שדף הפייסבוק שלי נראה מאד עשיר בפרטים ואנשים סבורים שהם מכירים אותי רק כי הם חברי פייסבוק שלי – חבריי האמיתיים בעולם האמיתי מכירים רני קצת אחר.

    בקיצור: הכל שיווקי והכל אידאולוגי. אבל מעבר לכך, אחזור שוב לנקודה הפשטנית ממנה התחיל הדיון: הוצאת ספרים, בניגוד אולי לחברות אחרות (אם כי ההבדל קטן יותר ממה שחושבים) היא גוף שהוא גם אידאולוגי והחשיפה שלה בציבור צריכה לחשוף גם את החלק הזה. לפעמים זה גם מאיר את הבחירות של ההוצאה לפרסם ספרים באור קצת יותר עשיר.

    [Reply]

    עמית ידידיה Reply:

    אני מניח שניתן לסכם זאת (כיון שקצת התעייפתי) בפער בין הציפיות שלי והשאיפות שלך.
    הציפיות שלי מעמוד של הוצאה או כל גוף אחר היא שהם ייתנו לי מידע ענייני הקשור באופן ישיר לתחום בו עוסק אחר ולא ישמש במה למישנתם בנושאים אחרים.
    השאיפות שלך הן למצב את העסק שלך באמצעות הפייסבוק כגוף עם דעות אידיאולוגיות והעוסק בנושאים שהם מעבר לתחום העיסוק המצומצם (דבר שאכן לא כ"כ יכולת לעשות בעולם הטרום פייסבוקי).
    כיון שהפייסבוק עובד בתצורה של "דחיפת מידע" ולא בתצורה של "שליפת מידע" (כמו עמוד אינטרנט רגיל) אני מציע לנהוג משנה זהירות במידע שאתה בוחר "לדחוף".
    אולי כדאי להוסיף אזהרה לכל מי שמצטרף לעמוד, "זהירות אנו עלולים לעדכן אותך גם במידע שלא קשור לספרות" (לא באמת…)

    תם ולא נשלם…

    גילי בר-הלל סמו Reply:

    מהדיון כאן יוצא רושם כאילו הוצאת גרף היא הוצאה עם אג'נדה פוליטית. זה לא ממש נכון. ההוצאה מוציאה בעיקר ספרי קריאה, עם דגש על מדע בדיוני ופנטזיה. אין לנו מניפסט פוליטי-חברתי וגם לא יהיה לנו. אלא שמדובר בהוצאה קטנה מאוד, שחלק מהזהות שלה הוא הקשר האישי עם האנשים שמנהלים אותה. והאנשים הללו, מדי פעם, מעלים תכנים שאינם ישירות קשורים להוצאה לאור. אני, לדוגמה, מרבה לכתוב על הילדים שלי. רני כתב על טיוליו באוסטרליה. זה עניין של מגע אישי, לא של שליחות פוליטית.

    נורית גולן Reply:

    יש אולי אנשים בהוצאה שחושבים אחרת? או ש"ההוצאה היא אני"? נהגתם כזולים שבאמצעי התקשורת

    רוני Reply:

    נורית, ההוצאה היא אני זה בדיוק העניין במקרה הזה. הוצאת גרף היא רני גרף וגילי בר הלל. אלה האנשים. הילדים, אוסטרליה, הדעות הפוליטיות – ובעיקר ההחלטות המערכתיות והחיבה הבלתי מוסברת למד"ב ופנטזיה.
    אני לא ממש מבינה מה הבעיה עם זה.

    רני גרף Reply:

    נורית,
    אנשים אחרים בהוצאה? לא יודע, מחפש ולא מוצא. ההוצאה מורכבת משני אנשים: גילי ואני. וכן, אנו קובעים את הטון, ממש כפי שבהוצאות אחרות מי שעומד בראשון קובעים את הטון גם כן. אז אנו כותבים על הכל: ילדים, טיולים בעולם, דעות פוליטיות ובעיקר ספרים.

    חלוקת ספרים במאהל כמו גם סיוע אקטיבי לשעת סיפור נעשתה בהחלט מתוך אידאולוגיה אישית (שמה לעשות, מקרינה גם על ההוצאה – וטוב שכך) ואני באמת לא רואה מה הבעיה שבעל עסק יצהיר גם על עמדה אידאולוגית במסגרת כל אמצעי שעומד לרשותו, כולל בלוג ההוצאה. אם זה לא מפריע ל"ישראל היום" מדוע שיפריע להוצאת גרף? אבל מעבר לזה: מה שגילי אמרה. הדיון פה מותיר רושם שההוצאה היא גוף בעל אג'נדה פוליטית. היא לא. מספיק לקרוא את הפוסטים בבלוג של ההוצאה כדי להבין עד כמה היא לא. אבל כשעולה סוגיה חברתית/אידאולוגית/פוליטית שאנו מרגישים שהיא חשובה אין שום סיבה שבעולם שלא נתמוך בה.

  • הרפובליקה הספרותית » מחילות והשלמות ולינקים כתב:

    […] בהם הלאה (לא פספסתם את הדיון המטורף בתגובות בנוגע למחאה החברתית בפייסבוק של הוצאות הספרים, נכון?), כמה מילים על אחד שכן, אחד שאולי, ואחד ש – […]

  • הרפובליקה הספרותית » שנתיים לבלוג – ואתם (שוב) מקבלים ספרים במתנה כתב:

    […] ומשמחים, כמו הדיון המרתק שהתקיים בפוסט ובתגובות על הלגיטימיות של הוצאות הספרים להצטרף למאבק החברתי ששטף אותנו בקיץ האחרון, הפוסט שפורסם רק השבוע על […]

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.

(RSS) פוסטים | (RSS) תגובות | תבנית: Arthemia | התאמה לעברית: We CMS | לוגו: מיכל אריאלי