ראשי » בעלי מלאכה, פוסט אורח

איך יודעים אם היצירה שלנו בעלת ערך ספרותי? | ארנה קזין [פוסט אורח]

עטיפה ג ארנה קזיןלטפס על ההר, או: איך לכתוב הוא שם ספרה החדש של ארנה קזין (אחוזת בית), מדריך כתיבה תמציתי "שכולל עקרונות יסוד לכל סוגה של כתיבה ספרותית", כך על פי תיאורו. קזין התארחה בעבר ברפובליקה, כשסיפרה על שירותי "תחנת כתיבה" המוענקים לכותבים, ואני שמחה במיוחד להעניק לה את הבמה בפעם השנייה. האם מדריך כתיבה יהפוך כל אחד מאיתנו לסופר מהשורה הראשונה, או לפחות השנייה? האם מי ש"אין לו את זה" לא יוכל "לרכוש את זה"? לעבוד על זה, לפחות? לקוות את זה, לפחות? הנה היא, במילותיה שלה בפוסט אורח – איך נדע אם היצירה שלנו בעלת ערך ספרותי:

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

האם אתם מכירים את המדריך הקטן, "אלמנטים של סגנון" (The Elements of Style), שראה אור בארצות הברית ב-1917 ואחר כך, שוב ובעדכונים מסוימים, ב-1957, ונעשה לספר חובה לכל כותב וכותבת בשפה האנגלית?

הספרון הוא פרי עבודה משותפת של המורה ללשון באוניברסיטת אית'קה, ויליאם סטראנק, ושל תלמידו, הסופר והמסאי הנפלא, אי בי וייט. ב-2011 מנה אותו המגזין "טיים" עם 100 הספרים הטובים והמשפיעים שנכתבו בשפה האנגלית מאז 1923 (השנה שבה נוסד המגזין).

בספרון שעיקרו עצות ומחשבות על ענייני לשון ודקדוק, בולט פרק אחד שהוא חיבור קצר ומעורר השראה מאת אי בי וייט, המכיל 21 הצעות לכתיבה טובה; כללים או רמזים, שיעזרו לכותב ולכותבת המתחילים לגבש את סגנונם האישי באיכות משביעה רצון.

"כל הסופרים, באופן שבו הם משתמשים בשפה", הבהיר שם וייט, "חושפים משהו מרוחם, מהרגליהם, מהיכולות שלהם, מנטיות לבם. זה בלתי נמנע וזה גם מהנה. כתיבה היא תמיד תקשורת: כתיבה אמנותית היא תקשורת דרך חשיפה – העצמי חומק החוצה אל האור. אין סופר שנשאר אינקוגניטו". הכללים של וייט וסטראנק אינם מכוונים אפוא ליצירת סגנון אחיד, אלא דווקא לאפשר למגוון סגנונות אישיים להתבטא במיטבם.

אביא כאן מבחר מההצעות של וייט, בתמצית ובניסוחים משלי:

  1. שימו את עצמכם ברקע. אל תנסו להבליט את סגנונכם האישי. התרחקו לאחורי הקלעים. עם הזמן, כאשר תרכשו מיומנות בשימוש בשפה, הסגנון האישי שלכם יעלה ויבוא. כותב זהיר וכּן או כותבת זהירה וכנה לא יטרידו את עצמם בעניינים של סגנון.
  2. כִּתבו בטבעיות. השתמשו במילים ובמשפטים שבאים לכם בקלות. אל תחקו במכוון. אבל גם אל תדאגו אם בהתחלה אתם מרגישים שאתם מחקים כותבים וסגנון כתיבה שאתם מעריכים. העיקר הוא לשים לב למה שטוב בעיניכם. כשתצליחו לכתוב בטבעיות, הדברים הטובים, הראויים לחיקוי, יהדהדו בכתיבה שלכם.
  3. כִּתבו לאור קווי מִתאר של תוכנית כללית. לפני שאתם מתחילים, כדאי שתדעו פחות או יותר מה הם ההיקף והצורה הכללית של היצירה שלכם. חזון אחד יוביל אתכם להקים אוהל, וחזון אחר – קתדרלה. רק אחר כך תוכלו לשנות, להפתיע את עצמכם, להרשות לעצמכם לסטות מהשביל. אבל בהתחלה עשו לכם תוכנית. אפילו קולומבוס לא סתם יצא להפליג. הוא הפליג מערבה. והעולם החדש תפס צורה לאור התוכנית הפשוטה שלו.
  4. השתמשו בפעלים ובשמות עצם. אל תרבו להשתמש בשמות תואר. לא שאין בהם כוח וחיוניות מעת לעת, אבל מוטב לבסס את הכתיבה על פעלים ועצמים ולהשתחרר מתלות בתארים. את הפעלים עדיף לכתוב בצורת הפָּעיל (הרג) ולא בצורת הסָביל (נהרג). לדוגמה: במקום "חייל אירי נרצח באכזריות במרכז בלפסאט מירי של חייל אנגלי חמוש", עדיף: "חייל אנגלי ירה בחייל אירי במרכז בלפסאט והרג אותו."
  5. קראו וכִּתבו מחדש. שִכתוּב הוא חלק מהותי מהכתיבה. זִכרו: העובדה שכתב היד הגמור שלכם צריך עוד לעבור טיפול רציני, אין בה סימן לחולשה או לכישלון. זהו שלב שכיח בכל כתיבה, ואצל הטובים שבכותבים.
  6. היזהרו מכתיבת עשירה מדי. פרוזה מקושטת מדי היא קשה לעיכול, ופעמים רבות מעוררת רתיעה. אם אתם נוטים בסגנונכם האישי לאמירות מתקתקות ולמשפטים נפוחים ("הגידה לי, שאהבה נפשי, איכה תרעה, איכה תרביץ בצוהריים… אם-לא תדעי לך, היפה בנשים; צאי-לך בעקבי הצאן, ורעי את-גדייותייך, על משכנות הרועים") יהיה עליכם לפצות על כך בהפגנה של חיוניוּת ועוצמה, בכתיבה של דבר-מה בעל ערך ברמה של שיר השירים אשר לשלמה (השורה הנ"ל לקוחה מפרק א' באותו שיר השירים).
  7. היזהרו מלשון ההפרזה. סופרלטיב אחד שנכתב בחוסר תשומת לב עלול להרוס בשביל הקוראים באחת את מושא ההתלהבות שלכם. העדיפו את לשון ההמעטה. לדוגמה: לא אכתוב כאן כי העצות של וייט מבריקות ונפלאות ומעוררות השראה. אעדיף את הנוסח הזה: העצות של וייט מועילות.
  8. הימנעו מתארים מגדירים. "מאוד", "דֵי", "ממש" – אלה הן העלוקות שמוצצות את דמן של המילים. כדאי לנו מאוד לשים לב לכלל הזה, כי הוא די חשוב, ואנחנו ממש עשויים לעבור עליו מעת לעת.
  9. אל תגזימו עם הספונטניות. כתיבה ספונטנית – של כל מה שעולה על הדעת, בלי לברור מילים – זו טביעת ידו הגסה של הכותב האגוצנטרי. והיא נוטה לייגע.
  10. הימנעו מהסברים מיותרים. השתמשו במשורה בתיאורים כמו "הוא אמר בכעס", "היא ענתה במרירות". הניחו לשיחה עצמה לחשוף את מצב הרוח של הדוברים.
  11. דאגו לכך שהקוראים יֵדעו כל העת מי מדבר. בקטעים ארוכים של דיאלוג, כדאי להבחין בין הדוברים. את ההבחנה חשוב לשלב בתוך הדברים באופן שאינו קוטע את רצף הדיבור הטבעי. במקום: "שימו לב, חברים, אנחנו עוברים," היא אמרה, "לסעיף הבא", מוטב: "שימו לב, חברים," היא אמרה, "אנחנו עוברים לסעיף הבא".
  12. הימנעו ממלים מתגנדרות. הימנעו מהיומרני, המתחכם, החמוד. העדיפו את הפשוט. לדוגמה: נסו לפעמים לכתוב "בשבילי" במקום "בעבורי". או "גמרתי" במקום "סיימתי".
  13. אל תעשו קיצורי דרך. אל תשתמשו בראשי תיבות.
  14. הימנעו ממילים בשפה זרה. כּתבו בשפה שלכם.
  15. כִּתבו ברור. בהירוּת היא מעלה, סגולה, מידה טובה בכתיבה. אמנם לפעמים יש ערך ספרותי כלשהו לעמימוּת, אבל גם את העמום אפשר תמיד לנסות ולכתוב באופן בהיר. בהירות, בהירות, בהירות, ועוד פעם – בהירות. זה טוב לכתיבה וגם טוב לחיים. זהו עניין של סגנון וגם עניין של מוסר. הקפדה על בהירות מחייבת אותנו לשאת באחריות למילים ולמשפטים שאנחנו כותבים.

ועכשיו, כשהקפדנו על כל אלה, וכתב היד שלנו כתוב לאור ערכי הבהירות והפשטות, והעדפנו בו את המסוים והקונקרטי על פני הכללי והמופשט, וניקינו אותו משמות תואר מיותרים, האם מובטח לנו שיש בידינו יצירה בעלת ערך ספרותי?

איך אדע, שואלים אותי כותבות וכותבים, לא פעם, איך אדע שמה שאני כותבת ראוי לפרסום? אכן, במידה רבה זו שאלת השאלות. וללא ספק אתגר שעומד לפתחי. הנה תשובה אחת משלי, ששני פנים לה, ושניהם נטולים זוהר:

מצד אחד פשוט לא נדע. ולו רק כי אין איש ואין מוסד, שבידיהם הסמכות להכריע מהי יצירה בעלת ערך ספרותי, או יצירה שראויה לפרסום, ומה ראוי לו שיישאר במגירה. בכל עת ועת, בכל תרבות ותרבות, מערך כוחות והרגלים מסוים אחר, שקשה לאפיינו, הוא שמשפיע על הערכת הישגיהם האמנותיים של סופרות וסופרים. ומן הסתם אין בנמצא מתכון אחד עובר לכותב. אחרת כבר היו הכל נעשים סופרים מיוחסים.

מצד שני, ישנם שלושה תנאים הכרחיים להבשלתה של יצירה בעלת ערך ספרותי:

המאמץ לדייק בתיאור העוּבדות (עובדות הן חומר גלם גם בסיפור בדיוני).

המאמץ לכתוב בכנות את מה שקשה לכתוב (כנות היא עניין חיוני גם בסיפור בדיוני).

המאמץ לבחור מלים ולארגן אותן במשפטים, בקפידה (כל בחירה וטעמיה, האסתטיים והאתיים, עמה).

ככל ששלושת התנאים האלה מתקיימים, כך עולה הסיכוי שהיצירה תהיה בעלת ערך לקוראיה – שהיא תהדהד בנפשם – ויישמר לה מקום בר-קיימא בתרבות. ליותר מזה לא נוכל לשאוף.

תגובה אחת »

  • יוני כתב:

    אל עצות לכתיבה תמיד צריך להתייחס בספקנות, הרי לפי העצות הנ״ל אפשר לחלוק על ערכו הספרותי של פוקנר, שחורג בשיטתיות מסעיף 6 ו-11.

    העצה הכי טובה לכתיבה היא כלדלקמן – קראו כמה שיותר ספרים.
    רק ככה לומדים איך לכתוב.

    [Reply]

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.

(RSS) פוסטים | (RSS) תגובות | תבנית: Arthemia | התאמה לעברית: We CMS | לוגו: מיכל אריאלי