ראשי » כללי, ספרי ילדים, פוסט אורח

איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו סאן? | ראיון עם דבורית שרגל

מתוך הסרט

דבורית שרגל | מתוך הסרט

זיכרון ילדות: אני יושבת במרכז המיטה הגדולה בחדר השינה של הוריי, וקוראת באחד מספרי "ילדי העולם", סדרה בת 17 ספרים המלווים בתצלומים בשחור-לבן של אנה (חנה) ריבקין-בריק. לתשעה מהם כתבה את הטקסט אסטריד לינדגרן. האם ידעתי לקרוא אז או רק הבטתי בתמונות? האם היה זה היה הספר על אלה קרי הילדה מלפלנד? דירק הילד מהולנד? אולי נוריקו סאן מיפן? עד כאן הזיכרון. הוא אינו מרובה פרטים.

עבור דבורית שרגל, "ולווט אנדרגראונד", הזיכרונות עודם מלאי רגשות וחיים. מי שעקב בשנים האחרונות אחרי הבלוג האישי שלה, "לחיות את חייה", יכול היה ללוות מקרוב את המסע המטורף שערכה בעולם בעקבות גיבורי הסדרה, בניסיון לענות על השאלה – "איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?". התוצאה היא סרט דוקומנטרי מקסים ומעורר מחשבה בשם זה, שהתקבל לשלל פסטיבלים קולנועיים ומוצג בימים אלה בסינמטקים, בספריות ובקיבוצים ברחבי הארץ.

מתי ואיפה? בדקו בלוח הקרנות פברואר בבלוג של דבורית

בין שראיתם כבר את הסרט ובין שהוא ברשימת ה-to do, מספקת דבורית לרפובליקה הספרותית הצצה לחלומות ילדות מהספרים, לקשר רגשי עז לגיבורים שמעולם לא פגשת – וגם מלמדת דבר או שניים על נחישות. הנה התשובות שלה לשאלות שלי בעקבות הצפייה בסרט:

היציאה למסע בעקבות אלה-קרי ונוריקו-סאן כרוכה בזיכרונות הילדות שלך, בחלומות על חיים אפשריים אחרים. האם לא חששת דווקא לגלות את גיבורי הסדרה בהיותם מבוגרים, רחוקים אולי מאוד מאותה מציאות יַלְדית? לא היה בך רצון לשמר את הדברים כהווייתם?

"לא, עם זה בדיוק רציתי להתמודד. עם הדברים כהווייתם. מה הם דברים כהווייתם? הרי אין דבר כזה. כמו שאומר אייל [מגיבורי הספר "הרפתקה במדבר", ע.א] בסרט, 'הכל השתנה, חוץ מאיתנו'. הוא כמובן מתריס. אני משתמשת במשפט שלו,  והופכת אותו בסוף הסרט כשאני אומרת 'כלום לא השתנה חוץ מאיתנו'. זו האמת המרה, ואיתה אני מתמודדת מגיל אפס כמעט. כך שיש כאן סוג של טיפול ביהוויוריסטי שלי לעצמי: להסתכל לשיני הזמן בלבן של העיניים. בלבן של הספרים. של העמודים.

"אם אני מתקשה להסתכל במראה, אני עושה את זה דרך הילדים שבגרו, שאני לא שונה מהם. בהיותי בת תמותה, עברתי אותו תהליך, שאני גם מדברת עליו במפורש בסרט באמצעות הקלסתרון, למשל. למעשה, שיחקתי כאן תופסת ומחבואים עם הזמן. זה גם, אם יורשה לי לנתח, משחק המחבואים שאווה [הילדה משבדיה שפגשה בנוריקו סאן בספר, ע.א] מספרת עליו, המשחק עם הזמן".

את מפרטת זאת בסרט, אך לטובת הקוראים שטרם ראו: ברור בסרט ש"הגביע הקדוש" הוא נוריקו-סאן. מה בדמותה משך אותך כל כך ולא הרפה?

"שני דברים משכו אותי בחיפוש אחר נוריקו: 1. העובדה, שכמו שאני אומרת בסרט, הייתי הכי קשורה אליה מבין כל גיבורי הספרים, כי היא הייתה כל כך רחוקה, כל כך בלתי מושגת, כל כך בלתי נתפסת כמשהו ממשי, שאני יכולה להגיע אליו, כילדה.

"2. למעשה, כשאני חושבת על זה עכשיו, זה אותו הדבר: זה היה בלתי נתפס ובלתי אפשרי להגיע אליה. במהלך העבודה על הסרט, איש בסביבתי לא האמין שזה אפשרי, והטיסה שלי ליפן, כשאין לי מושג איך ואם אגיע אליה, הרימה הרבה מאוד גבות בסביבתי. הנה כמה קלישאות: ירייה באפלה, מחט בערימת שחת. 13 מיליון תושבים יש בטוקיו, אני אומרת בסרט, איך אמצא את נוריקו-סאן?"

נוריקו-סאן, הילדה מיפן | מתוך הסרט

נוריקו-סאן, הילדה מיפן, פוגשת באווה | מתוך הסרט

עברת מסע מוטרף למדי בעבודת החיפוש, וכל מי שעקב אחרייך ב"לחיות את חייה" הבין לאט-לאט כמה את מושקעת בו, רגשית, פיזית, כלכלית. האם גילית לאורך הדרך אנשים שחלקו תחושות דומות? שלספרים הייתה השפעה רגשית עמוקה כל כך על חייהם?

"לגמרי. מתחילת העבודה שלי על הסרט ידעתי שזה לא רק הסיפור שלי. שמאות אלפי ילדים בישראל חוו את התחושות העזות שאני חשתי כלפי הספרים הללו והגיבורים שלהם, אהבו וחלמו על ואת נוריקו, אלה קרי, וגם גיבורים אחרים מהספרים. ידעתי בוודאות, כי הרי לא הייתי מבחינה זו ילדה מיוחדת. קראנו את אותם ספרים, עשינו אותם דברים, גם אם לא גדלנו בקיבוץ מהספר המעולה 'היינו העתיד' של יעל נאמן.

"מדצמבר (ולמעשה מהבכורה, שהייתה טיפה קודם), כשהסרט החל להציג בסינמטקים ואני מסתובבת איתו בכל רחבי הארץ (ספריות, קיבוצים ועוד), אנשים ניגשים אליי אחרי הצפייה ואחרי השיחה ומספרים לי אותם דברים, כמה הם היו קשורים לספרים ואיך הם שומרים אותם על המדפים וכמה אהבו אותם. רוצה לומר: כל התחושות שלי לאורך ארבע שנות העבודה על הסרט היו מדויקות עד הפסיק, או עד הפריים האחרון".

אחד הדברים המעניינים בסרט, מלבד פתרון התעלומה כמובן, הוא הפער שנחשף בכל הנוגע לתחושות של הילדים בעת הצילומים ובין התוצאה הסופית בספרים. האם היה בזה כדי לפגום במשהו בזיכרונות שלך מהספרים? העולם המרתק והאקזוטי של אותם ילדים הרי מהול לפתע לעתים בבכי, בעצב, בחוסר רצון לשתף פעולה.

"נכון. רציתי להציג את המציאות באופן הכי מדויק ככל האפשר ולא לייפות אותה דרך עיניה של במאית המאוהבת בגיבורים שלה: ראשית באנה ריבקין בריק, הצלמת, ובעבודה שלה, וכמובן בגיבורים הקטנים מהספרים.

"כידוע, אין דבר כזה 100% אותנטיות או אמת ביצירה. עצם היצירה, העריכה של החומרים, יוצרת נקודת מבט מסוימת. גם אם אלו ספרים דוקומנטריים לכאורה המתארים חיים של ילדים אמיתיים במקומות שבהם חיו, ופרטים מסוימים מחייהם שונו לצורכי הספר.

"בהקשר הזה אני מזכירה את 'נאנוק מהצפון', הסרט של רוברט פלאהרטי, שבו הבמאי חזר לצלם את האינואיט, גם כי חלק מחומר הגלם שלו נשרף. הוא לגמרי ביים סצנות שלמות. ועדיין, זה לא גורע מהאותנטיות של הסרט, או מתיאור ה'אמת', ופלהרטי נחשב לחלוץ הסרט הדוקומנטרי".

מתוך הסרט

מתוך הסרט

מאז שפורסמו הספרים בעברית, בישראל, העולם הפך קטן הרבה יותר: נסיעות לחו"ל טריוויאליות גם לילדים, רילוקיישנים משפחתיים למכביר וגוגל earth ו-street view מאפשרים לנעוץ סיכה במפה כמעט בכל מקום שנרצה. גם חייהם של הילדים היום בהולנד, בשבדיה וביפן אינם נראים כמו פעם. לאור ההוצאה המחודשת של הספרים, הקסם שבהם יכול לעבוד גם היום, לדעתך?

"חד משמעית, הקסם לא הפסיק לעבוד לרגע. הספר הראשון, 'אלה קרי הילדה מלפלנד' הודפס לראשונה ב-1951 (ובעברית ב-1953), כך שילדי סוף שנות הארבעים (בישראל, בסקנדינביה ובעוד כעשר מדינות) היו הראשונים שנחשפו אליו, ומאז הספרים הללו עוברים מדור לדור, אם כי רק בישראל.
"בשנות השמונים והתשעים יצאו מהדורות מחודשות שלהם (הקיבוץ המאוחד/ ספרית פועלים), והפעם ההורים או הסבים קנו לנכדים.
"לסרט שלי מגיעים גם ילדים רבים, וזו ההפתעה הגדולה. לא ידעתי שזה מה שיקרה לפני שהסרט יצא לאקרנים. מתברר שגם ילדים, מגיל חמש-שבע בערך, אוהבים אותו. אני מניחה שהם לא מבינים את כל הרבדים, אבל גם מה שהם מבינים מספיק להם כנראה. אמרו לי שזה אולי בגלל נקודת המבט הילדית, בגלל שיש בו תמימות אך לא ציניות, ואני אומרת, אולי גם בגלל הקריינות שלי.

"לפני כמה שבועות ניגשה אליי ילדה בת שמונה אחרי הצפייה ואמרה לי 'תודה רבה שמצאת את גיבורי הילדות שלי'. חי נפשי. אחרי הקרנת הצהריים של היום אמרה לי, בשיחה עם הקהל, ילדה בת עשר, 'גם אני הכי אוהבת את נוריקו-סאן', והוסיפה ושאלה אותי: 'באמת טסת לכל המקומות האלו?' אז הנה, את רואה, למרות כל פלאי וקסמי ההווה שלנו, ילדים עדיין שואלים שאלות כאלו, ועדיין מופתעים. והאמת, גם אני מופתעת שהייתי בכל המקומות האלו, ושפגשתי את גיבורי הילדות שלי. זה מעשה כשפים, קסם שלא יתואר".

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.

(RSS) פוסטים | (RSS) תגובות | תבנית: Arthemia | התאמה לעברית: We CMS | לוגו: מיכל אריאלי