ראשי » ביקורת ספרים מתורגמים

המיתוס של בורחסטיין

28 באוקטובר 2014 | תגובה אחת | מאת
תגים: , ,

בורחסטיין182 עמודים מחייבים אותך להיות מדויק, משימה שסרחיו ביסיו עומד בה היטב בבורחסטיין (זיקית 2014, תרגום מספרדית: סוניה ברשילון, שתרגמה גם את שעה חופשית באותה הוצאה). בכלל, הספרים של זיקית, בהציבם מסגרת פיזית מוגדרת ומוגבלת, מחדדים כלים בעיקר מעולם הסיפור הקצר או הנובלה. המשפטים מהודקים, ללא פיתולים ומליצות, לעתים ללא יציאה רגשית מגדר הרגיל, לטוב ולרע – ובהתאם לכך מתנהל התרגום המצוין, גם הפעם.

בקצרה, אֶנסוֹ הוא פסיכיאטר שהותקף פעמיים בידי מטופל שלו, בורחסטיין, שהקשר בין שמו לסופר הנודע כמובן אינו מקרי לענייננו. הסכין שננעצה בו או אימת התקיפה משנים חדות משהו בהלך הרוח של איש המקצוע, והוא עוזב את ביתו ואת אשתו, השחקנית המפורסמת חוליה נווארו, ונוסע שעות ארוכות לבית בכפר שרכש באמצעות האינטרנט ומעולם לא ביקר בו. למרבה הפליאה, את השקט שאולי חיפש מחליף שאון מפל סמוך, המגלם את גורם המשיכה העיקרי של הבית כנוף מבטחים וגם את שיגעונו.

הרעש מחריש אוזניים ממש, והפסיכיאטר מתחיל במעשה סיזיפוס: הוא מעביר יום-יום אבנים כבדות מכל רחבי האזור כדי למלא את האגן שאליו נופל המפל, ובכך להשתיק את פגיעתו. בין לבין נקבצות אל הבית דמויות שונות ומסקרנות, המתפלאות אולי על איוש הבית ואולי נמשכות אל ההבטחה הטיפולית הטמונה באנסו, שאותה הוא דווקא מאכזב מלממש, מלבד בתוכי המכור להתחשמלות (כן, כך). היחסים של אנסו עם העולם, עם מטופליו ועם אשתו, כולם עוברים מטמורפוזה בהתאם לתהליך שהוא כופה על המפל.

הכתיבה של ביסיו, כמו שהקדמתי לומר, מקסימה בדיוקה, מזמינה קריאות פסיכולוגיסטיות רבות, מענגת בהומור דק ומצליחה לפרוש יריעה רחבה בכל הנוגע לאישיותו של אנסיו, במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא דמות המנותקת מהקשרה הטבעי, מביתה הקבוע ומהדמויות הסובבות אותה ביומיום. כמעט כולם חדשים לאנסיו כפי שהוא לקוראיו, ולרוב ההיקרויות וההיכרויות מקבלות אופי מוזר מעט. לביסיו מספיקות דגימות קצרות מאוד מהדמויות כדי לקבוע את אופיין ואת מעמדן מול אנסיו, ובכל הנוגע לרובן – פשוט לא נותר די זמן בספר כדי לתהות על קנקנן או להתעניין בהן יתר על המידה.

גם ההשקעה הרגשית באנסו, מידת העניין שנגלה בגורלה של אותה דמות, הולכת ומתבררת רק במחצית השנייה של הספר, אז הוא נחשף בצורה כנה יותר ומעמיק את קווי היסוד שלו כדמות המובילה את המסע. מבלי לספלייר, המטופל בורחסטיין הופך בספר הנושא את שמו למעין "מאוים" פרוידיאני, המוכר והזר שממשיך להטיל צל כבד ומאיים לאורך הספר, גם במקום המקלט של אנסיו מהעולם. מי ישיג את מי קודם? קראו את הספר, מומלץ בהחלט.

 

תגובה אחת »

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.

(RSS) פוסטים | (RSS) תגובות | תבנית: Arthemia | התאמה לעברית: We CMS | לוגו: מיכל אריאלי