ראשי » טכנולוגיה, כללי, פוסט אורח

הנגשת ספרים לעיוורים בישראל

נתחיל בכמה מספרים
– כ-6,000 כותרים חדשים יוצאים לאור מדי שנה בארץ. כ-14 כותרים מדי יום.
בשנת 2009 נרשמו בספרייה הלאומית 6,326 ספרים חדשים ו-500 כתבי עת ועיתונים חדשים.
סך הכול היקף האוספים בספרייה הלאומית כ-5,000,000 ספרים.
– בישראל מוגדרים כעיוורים כ-24,000 איש, אלה העומדים בקריטריונים להנפקת תעודת עיוור/לקוי ראייה על ידי משרד הרווחה. הם מהווים 0.0036% מכלל האוכלוסייה בארץ.
– 5% מהספרים מונגשים לעיוורים.

חמישה אחוזים. חמישה אחוזים שכוללים גם חומרי לימוד, ספרי הכנה לבגרות, ספרי הכנה לפסיכומטרי.
כמה ספרי קריאה נותרים מונגשים לאוכלוסיית העיוורים בארץ? כמה מהם יכולים לקרוא את הספר החדש של פול אוסטר, של יורם קניוק או של סאראמאגו? כמה מהם יכלו לדבר יחד עם כולם על הארי פוטר כשיצא כרך חדש בעברית? לא הרבה. וכשמדובר על ילדים בבתי ספר שאין להם ספרי לימוד במקצועות מרכזיים כמו מתמטיקה ואנגלית, אנחנו מתרחקים לאין שיעור מתחום ה"מותרות".
שמואל לדרמן, אב לתאומים עיוורים, קץ במצב והחליט להקים אתר קריאה מקוון עבור העיוורים בישראל, כיוזמה פרטית שאינה למטרות רווח, שמטרתה להנגיש לעיוורים וללקויי למידה חומרי קריאה ולימוד. אתמול הוא הופיע עם בתו בתוכניתה של גל גבאי בערוץ 23 וסיפר על המצב הקשה הזה שאוכלוסיית העיוורים מתמודדת איתו. שבוע קודם לכן שוחחתי איתו בטלפון, ושמעתי מפיו תיאור לא פשוט של המצוי והרצוי.
"קהל היעד של הספרים המונגשים", הוא מספר, "הוא עיוורים 'ממוחשבים' – כאלה שקוראים ברייל דרך המחשב. עיוורים קוראי ברייל נעזרים ביחידה נוספת, צג ברייל, שמתחבר למחשב כ-USB. הצג מתרגם את הטקסט שורה-שורה, ועבור אלה שמעדיפים להקשיב יש גם טקסט שמתורגם לקול. כל פורמט שהוא ברמת טקסט ולא תמונה נגיש לקריאה לעיוורים, לעומת קובצי PDF או אלו של הספרים האלקטרוניים, שאינם נגישים. יש כיום אמצעים שממירים קובצי תמונה לטקסט, וגם בגוגל נעזרים ב-OCR, ראשי תיבות של Optical Character Recognition, כדי לחפש במאגרי הספרים שלהם. בעברית עושות את זה שתי חברות, אבל עדיין לא ברמה גבוהה מספיק, אולי כי קל יותר להתבלבל בין כמה מהאותיות בעברית. גם דפוס לא ברור מקשה על העניין, ובאופן כללי הטכנולוגיה הזאת לא נגישה מספיק לעיוורים.
"לפני 20-15 שנה המרה לברייל הייתה כרוכה בהרבה עבודה, אבל בעידן שלנו מאחורי כל קובץ יש טקסט, וזה כמעט אפס מאמץ לשלוף אותו משם. 'ידיעות אחרונות' מעבירים שני מדורים לאתר שלי, והם עשו את זה במעט מאוד מאמץ".

צג ברייל של Handy Tech

החשש העיקרי של המו"לים בעניין נוגע לזכויות היוצרים ולאפשרות להפיץ בקלות את הקובץ האלקטרוני. "האתר שלי מגן מפני הורדה של הקבצים ושימוש בהם", אומר לדרמן. "זה הרבה יותר קשה מלטפל בהארד-קופי, שאין לו שום הגנה. כמעט כל ספר הרי אפשר למצוא היום כ-PDF ב-eMule. על ההארד-קופי אי אפשר להגן, ועל קבצים כן".
לדעת תמר פלג מהספרייה החדשה, העניין אינו פשוט כל כך, והעברה של קובץ בדואר האלקטרוני, למשל, יומיומית ומהירה הרבה יותר מסריקה של מאות עמודים לספר. "הייתי רוצה להאמין שאם יימצא פיתרון משביע רצון לעניין השמירה על זכויות היוצרים (וקיימים בשוק פתרונות טכנולוגיים הולמים)", היא אומרת, "המו"לים יירתמו וישתפו פעולה מתוך הבנת חשיבות הנושא. לצד היענות ליוזמתו הפרטית החלוצית של שמואל לדרמן, אחת הדרכים שמו"לים יכולים לנקוט היא להנחות את חברת הספרים הדיגיטליים שלהם לבדוק בעבורן כיצד ניתן להציע את הספרים למכירה, לצד הפורמט הדיגיטלי הרגיל, גם בפורמט נגיש לעיוורים. באופן זה לא מדובר על פעולה שנתפסת כנדבנית ביסודה, אלא על מוצר מסחרי לשוק קטן אך בעל עניין רב. לדעתי נחוצה ומתבקשת כאן החלטה מערכתית של התאחדות המו"לים, ולא די בפעולות מצומצמות וחלקיות של מו"ל זה או אחר. אבל עד שזה יקרה, האתר של שמואל לדרמן מאוד משמעותי בעיני, ובכוחו לחולל שינוי".

המודל האמריקאי
בשנת 1996 הפקיע החוק הפדרלי בארצות הברית את זכויות היוצרים מידי המו"לים לטובת הנגשת ספרים, בתיקון לחוק זכויות היוצרים שנודע בשם Chafee amendment. המצב הזה מאפשר לארגונים ללא מטרת רווח לפרסם ספרים בפורמט הנגיש לעיוורים (ברייל/אודיו) מבלי לבקש רשות מהמו"ל או לשלם תמלוגים. שם הם מדברים היום על פרויקט הנגשה בסדר גודל של כמיליון ספרים, ומייעדים אותו לאוכלוסייה גדולה הרבה יותר הכוללת גם בעלי לקויות למידה מסוגים שונים שיוכלו להיעזר למשל בספרים המתאימים להמרה לאודיו. 
הכסף לפרויקט, שבו יסרקו מאות אנשים את הספרים למאגרי המידע, צפוי להגיע מארגונים שונים, מספריות ומהממשלה.
 
מה אומר החוק בישראל
בשנת 1998 נחקק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ביוזמתו של ארגון בזכות, ואף הוקמה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, המפרטת את התקנות בתחום. מטרת החוק, בין השאר, "לעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים". החוק עוסק בהנגשת דרכים ומבנים ובמניעת אפלייה תעסוקתית. להנגשה של חומרי תרבות ולימוד אין בו התייחסות.

לדרמן עצמו חושב שאין זמן לחכות שתהליכי חקיקה יבשילו, ובינתיים צריך לפעול גם להגדלת המאגר המקוון. באתר שלו הוא קורא למו"לים להעביר אליו חומרים כדי שיוכל להמיר אותם לפורמט נגיש. הקבצים באתר אינם גלויים לעיני כול, אלא יש לקבל שם משתמש וסיסמה. בינתיים הוא השיג את שיתוף הפעולה של דני פחימה מדני ספרים, אך ברור שמדובר על טיפה בים החומרים הממתינים להנגשה.
"עמותת 'אופק לילדינו' ו'בזכות' פועלים יותר בהקשר של ספרי לימוד", הוא אומר, "והם הולכים מול מוסדות ממשלתיים שיקררו את זה תקופה ארוכה בוועדות. אלה מהלכים שנמשכים כבר הרבה זמן, עם הצלחה קטנה. גם אני פניתי לחברי כנסת וגם לנשיא ולא הייתה היענות. רק תשובות לקוניות וחצי ממוחשבות. צריך שתהיה נכונות של המו"לים להעביר את הקבצים האלה.
"הדבר הראשון שצריך לעשות הוא ללכת לפי המודל האמריקאי ולהפקיע את זכויות היוצרים לטובת העניין, ואז המו"לים ישתפו פעולה. ארצות הברית פורצת דרך מבחינה משמעותית, וגם שם, למרות שפתרו חלק גדול מהבעייתיות בזכויות יוצרים, אסור להעביר חומר למדינות אחרות, למשל לאנגליה. צריך להיות אזרח ארצות הברית, להראות שאתה אכן זקוק לקבצים בפורמט הזה וכולי. הנושא הזה נמצא היום במאבק בהרבה מדינות, ונידון גם בוועדות בינלאומיות של האו"ם".

לא רק רמפות

גילה זיידל, יו"ר עמותת אופק לילדינו, ארגון ארצי של הורים לילדים לקויי ראייה ועיוורים, סיפרה לי בשיחת טלפון מרתקת על המתרחש היום בהיבט החקיקה: "אנחנו פועלים בעניין כבר שנים, והמוקד שלנו היה העובדה שמבחינת החוק הילדים שלנו אמורים לקבל את הספרים בדרך שנגישה להם, וזה לא קורה. יש חוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות, ויש חוק שילוב ילדים במסגרות החינוך, אבל מה שקורה בפועל היום הוא שמשרד החינוך מעביר את האחריות לספרייה המרכזית לעיוורים בנתניה, שהיא עמותה לא מתוקצבת שעושה כמיטב יכולתה. היינו רוצים שיהיה מנגנון מסודר ושמשרד החינוך ייקח אחריות. עמדנו להגיש בג"צ אבל זה נעצר כי בכנסת יש כרגע תהליך התקנת תקנות של חוק שוויון הזכויות – הכלי האופרטיבי של החוק. בכל שבוע יש דיון, אבל עדיין לא הגיעו למשרד החינוך. עומדת להיות כאן מהפכה, כי יצטרכו להנגיש אתרים וטפסים, ובגלל זה הגופים הגדולים נכנסו להיסטריה. עד סוף הקיץ אמורים לסיים את התקנות, אבל הדיונים קשים וייתכן שלא יעמדו בזה בגלל הקשיים הרבים שמערימים גופים שונים.
"אמנם טוב שיש ספרי לימוד בברייל, אבל כל עוד אין ספרי קריאה – גם ספרים שהם קריאת חובה בבתי הספר – האוריינות נעלמת. שומעים מקלטות וזה נורא. הייתה דעיכה בברייל בעולם כשיצאו הספרים המוקלטים, אבל היום חוזרים לזה אחרי שקם דור של עיוורים שלא יודע לכתוב. היום הנטייה היא לחזור לאוריינות.
"כל ספר שמלמדים במערכת החינוך חייב לקבל את אישורו, וזה מתבקש שהאישור יותנה במתן הקובץ של הספר לטובת אנשים עם לקות ראייה. האמצעים קיימים, הטכנולוגיה עשתה התקדמות של דורות, ואנחנו באותו המצב שבו היינו כשהבת שלי נכנסה לכיתה א' לפני 20 שנה".

לדעת פלג, לא יהיה מנוס מתיקון חקיקתי בנושא, שיביא להתקדמות גדולה יותר מהפעילות הפרטית של לדרמן. "כפי שבמדינות ארצות-הברית עוסקים בנושא זה גופים ממשלתיים וציבוריים, שבכוחם להפיק את העניין ברמה המקצועית הנאותה ותוך קשר מסודר ומפוקח עם המו"לים, כך גם בישראל נדרש גוף גדול ומקצועי שיספק פתרונות טכנולוגיים נאותים, ויסדיר את היחסים עם המו"לים באמצעות הסכמים נכונים – כאלה שיגנו גם על המו"ל והסופר".
האומנם קל כל כך להנגיש את הספרים? "למיטב ידיעתי", אומרת פלג, "מרבית המו"לים עובדים כיום עם בתי דפוס שמשתמשים בתוכנת סדר המאפשרת להפיק קובץ וורד מושלם של הספר בלחיצת כפתור. הנה עומדת בפנינו אפשרות קלה וזולה להנגיש ספרים לעיוורים במדיה הדיגיטלית, אם רק יהיה רצון טוב מצד המו"לים, אבל יש לזכור שתוכנת הסדר האמורה נכנסה לשימוש רק לפני שנים אחדות (בית הדפוס של הספריה החדשה, למשל, עדיין לא משתמש בה). ספרים שהוכנו בתוכנות אחרות לא קיימים בפורמט הדיגיטלי המתאים, והמרתם לפורמט המתאים תניב תוצאה לא מושלמת. לשם המחשה: שוחחתי לפני מספר ימים עם אמיר וינר מן האוניברסיטה הפתוחה, האחראי על פרויקט העלאת ספרי האו"פ לרשת. עד כה הועלו ספרי האו"פ (במסגרת פרויקט פא"ר) בפורמט שאינו נגיש לעיוורים, אך מתברר שהם מתכוונים לשנות זאת ולהעלות ספרים בפורמט נגיש. אלא מה? מרבית הספרים שלהם לא קיימים בפורמט המתאים, והכנתם תדרוש השקעת זמן ומשאבים. הוצאות ספרים רגילות לא ייכנסו לפרויקט כזה. כך שלמיטב הבנתי, דווקא ספרים חדשים יותר ניתנים להנגשה ביתר קלות".

כל עוד הסוגיות המרכזיות לא באות על פתרונן, והנושא בהחלט סבוך, יש לזכור שמדובר באוכלוסייה גדולה שמתמודדת עם פער לימודי וחברתי עצום, ולא נהנית מאוצרות תרבות ופנאי שאינם מונגשים לה. הם נותרים מאחור בשיח החברתי מבחינות רבות, ולדעתי פעילות וולונטרית של המו"לים, אם תהיה כזאת, לא תספיק לצמצום הפער העצום הקיים היום. רק מנגנון חוקי מוסדר יציב את ספרי הלימוד והקריאה במקום גבוה יותר בסדר העדיפויות ההנגשתי.
במקום אחר קראתי אמנם כי השימוש בברייל יורד משמעותית בעולם, אך האזנה אינה כקריאה – כפי שאמרה זיידל – ובכל מקרה הנגשת הספרים אמורה להיות פתרון גם בתחום ה-Text to Speech.
הנושא מורכב, נטוע באפשרויות טכנולוגיות חדשות שרבים עדיין לא מבינים, וכאן ניסיתי להביא רק מידע ראשוני שיעלה את המודעות לנושא הכל כך חשוב הזה – הנגשה לא רק של מבנים, אלא גם של תרבות ואוריינות. ואסיים במשפט של לדרמן, שמנסח היטב את העיכוב בהנגשה: "העיוורים לא צריכים לשלם את המחיר של הפרת זכויות היוצרים".

* תודה לתמר פלג שחשפה בפניי את הנושא וקישרה בנדיבות לשמואל לדרמן.

7 תגובות »

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.

(RSS) פוסטים | (RSS) תגובות | תבנית: Arthemia | התאמה לעברית: We CMS | לוגו: מיכל אריאלי